כשהסופות מבפנים מאיימות לפרוץ אל תוך חוץ
בתוך המים הערפיליים אני רואה את בבואתי
אני אסירת תודה לשקט שרועם בתוך אוזניי
הלילה הדומם מחריש את מה שמתחולל בנפשי
אני מניחה כפות ידיי ארצה, ואימא אדמה מנחמת אותי
בעודי מבקשת את תשומת לבו של הטבע כולו
רוחות פרצים, טָלטלו אותי
גשמי ברכה, הרוו אותי
זרם הנחל שוטף את הכול
אני שואפת את השקט פנימה,
מרשה לשיטפונות לשבור את הסכרים
ואז סוף סוף יכולה לנשום לרווחה