אַחֲרֵי תְּקוּפָה שׁוּב אֵינִי מַצְלִיחָה לַעֲלוֹת בְּדִמְיוֹנִי אַתְּ תווי פְּנֵיהֶם,
אֶת קוֹלָם שֶׁנֶּחֱלָשׁ עִם הַזְּמַן, אֶת הַשִּׁירִים שֶׁהָיוּ שָׁרִים לִי כְּשֶׁהָיִיתִי קְטַנָּה,
אֶת הַמִּלִּים בַּשָּׂפָה הַזָּרָה שֶׁהָיְתָה כֹּה מוֹכֶרֶת.

אֵינֶנִּי מַצְלִיחָה לְהִזָּכֵר בְּקוֹלָהּ הַזַּךְ שֶׁל סָבָתִי, בְּיָדָיו הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל סָבִי הַמַּעֲמִיסוֹת עוֹד אוֹרֵז וְעוֹד בַּשַּׂר לַצַּלַּחַת הַגְּדוֹלָה, גַּם כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְנַסָּה מְאֹד.
אַךְ לְפֶתַע, שָׁעָה שֶׁאֲנִי מְטַיֶּלֶת בַּשּׁוּק, מִבְּלִי מֵשִׂים עוֹלֶה נִיחוֹחַ מִיַּלְדוּתִי,
טַעַם, הַמַּזְכִּיר אֶת הַתֵּה הֶחָזָק שֶׁל סַבָּא, שֶׁהֻמְתַּק עִם קֻבִּיַּת סֻכָּר.
הַמַּשְׁאִירִים אוֹתִי מְבֻלְבֶּלֶת, מִתְגַּעְגַּעַת.

וְרַק כָּךְ, בְּעוֹדִי אוֹסֶפֶת אֶת הָרֵיחוֹת וְהַטְּעָמִים, אֲנִי מְנַסָּה לְהַרְכִּיב פָּאזֶל - פָּאזֶל שֶׁל זִכְרוֹנוֹת.