הרשמה אונליין
כניסת סטודנטים ומרצים
מחקר חדש של ד"ר יורם יקותיאלי מהחוג למדעי המחשב התפרסם לאחרונה בדפוס. המאמר מסכם עבודה ארוכת שנים של צוות ירושלמי אשר הורכב ממומחי זיהוי פלילי ממשטרת ישראל, סטטיסטיקאים מהאוניברסיטה העברית ואנשי חוג מדעי המחשב מהמכללה האקדמית הדסה.
המחקר עוסק בחיזוק התוקף של ראיות מסוג עקבות נעליים. תרומת החוג למדעי המחשב היא בהכנת בסיס נתונים גדול (הראשונים שעשו זאת בהיקף כזה) ופיתוח שיטות לאנליזה של עקבות נעליים והערכת נדירותן. העבודה בתחום ממשיכה בכיוונים שונים עם עמיתים נוספים, בעיקר מארה"ב. לאחרונה עובד ד"ר יקותיאלי עם אנשי המשטרה ובשיתוף סטודנטים מן המכללה גם על תחומי זיהוי פלילי נוספים ובהם הערכת מרחקי ירי וזיהוי כתבי יד.
שם המאמר:
“Dataset of Digitized RACs and Their Rarity Score Analysis for Strengthening Shoeprint Evidence”
Journal of Forensic Sciences, Volume 65, Issue 3, (2020)
מה במאמר
עקבות נעליים הם ראיות מקובלות בתחום הזיהוי הפלילי מזה שנים רבות. לאחרונה, בעיקר בעקבות עליית קרנן של שיטות מדעיות מבוססות ומדויקות כדוגמת ראיות DNA, גוברת הדרישה לחיזוק התוקף המדעי של פרקטיקות זיהוי פלילי רבות וביניהן גם עקבות נעליים.
ב 2016 פורסם דו"ח של המועצה המדעית המייעצת לנשיא ארה"ב בנושא חיזוק המדע הפורנזי. בדו"ח זה קובעים המומחים שהשיטות הקיימות לניתוח ראיות של עקבות נעליים חסרות בסיס ניסויי מוצק. יותר מכך, חסרים בסיסי נתונים משמעותיים הדרושים לגיבוש התמיכה המדעית בשיטות הנהוגות. בלי בסיסי נתונים כאלה, אי אפשר לגבש דרך סטטיסטית ראויה לצורך הצגה השוואתית של עקבות נעליים.
הפרקטיקה המקובלת:
כאשר נמצאות עקבות נעליים בזירת פשע, מחפשים מומחי הזיהוי הפלילי התאמה בין העקבות הללו לעקבות הנוצרות על ידי נעלי חשודים. צורת הסוליה, גודלה ודרגת השחיקה שלה מהווים מדדים חשובים להשוואת העקבות, אך לצורך החלטה ודאית יותר על דרגת התאמה נדרשים בדרך כלל סימנים מזהים נוספים. סימנים אלה הם פגמים הנוצרים בסוליית הנעל במהלך השימוש בה. מומחי השוואת הנעליים מחפשים התאמה בין תבנית הפגמים שעל גבי נעליי החשודים לבין תבנית הפגמים הנראית בעקבות מזירת הפשע. השיטה בה נוהגים מומחי מז"פ ברחבי העולם מספקת סולם איכותי לדרגת הדמיון של עקבות נעליים. אך עדיין קיים פער בין הפרקטיקה המקובלת לבין מתודה מדעית המבוססת סטטיסטית, כפי שנדרש בדו"ח המומחים שהוזכר למעלה.
המחקר הנוכחי ממלא חלק מחוסר זה.
במחקר הוכן בסיס נתונים גדול של כ 13000 פגמים נרכשים כפי שהם מופיעים בהטבעות של עקבות נעליים שנעשו במעבדה. פגמים אלה כוללים חתכים, פגימות, חורים ושריטות שנוצרו במהלך השימוש הטבעי בכ 400 נעליים.
לכל פגם נמצאו ותוארו שלושה מאפיינים: מיקומו על פני הסולייה, צורתו, וכיוונו ביחס לסוליה.
פותחה שיטה סטטיסטית המאפשרת לחשב את ציון הנדירות של פגמים על פי המאפיינים הללו.
לאחר מכן נבדק המתאם בין תוצאות השיטה כפי שחושבו על בסיס הנתונים ובין הערכותיהם של מומחי עקבות נעליים של המשטרה כפי שנמסרו בתיקי אמת. המתאם שנמצא מצביע על דרכים לגשר בין הפרקטיקה המקובלת לדרישה למתודה מדעית.
אנו מאמינים שהמערכת שפותחה במחקר זה מהווה צעד משמעותי בדרך לחיזוק התוקף הראיתי של עקבות נעליים.
המחקר בוצע על ידי שרינה ויזנר, ירון שור, וצדוק צח: מומחי זיהוי פלילי, מן המטה הארצי של משטרת ישראל, ד"ר נעמי קפלן דמרי בהיותה תלמידת מחקר במחלקה לסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית וד"ר יורם יקותיאלי, מרצה בכיר בחוג למדעי המחשב במכללה האקדמית הדסה
תקציר המאמר באנגלית:
https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/1556-4029.14239.
