הרשמה אונליין
כניסת סטודנטים ומרצים
הטרור האסלאמי הוא לא האיום האמיתי על האיחוד האירופי
לאחרונה פורסמו נתונים מתוך אינדקס הטרור העולמי (GTI) שמצביעים על כך שבשנת 2015 מספר קורבנות הטרור זינק במדינות המערב, אך ירד בשאר העולם. מבלי לעסוק בשאלות של עלייה או ירידה באירועי וקורבנות הטרור חשוב להבין כי נתונים אלו, ובעיקר אופן האיסוף שלהם, אינם מספקים תשובות לתהליכי רדיקליזציה וההשלכות של הטרור במערב בכלל ובאירופה בפרט.
הנתונים של אינדקס הטרור העולמי מבוססים על מאגר המידע של ה- GTD- Global Terrorism Database שבאוניברסיטת מרילנד, המאגר האינטרנטי המקיף ביותר שקיים בעולם עד כה, שמאפשר לחוקרים בין היתר לערוך השוואה בין קבוצות הטרור לאורך זמן (משנות השבעים ואילך), ובין פעילותו של ארגון טרור בתוך מדינה ומחוץ לה.
עם זאת, מהנתונים הנאספים במרילנד קשה מאוד להפיק לקחים תיאורטיים או פרקטיים; מרכז החינוך והמחקר מבסס את ממצאיו בעיקר דרך אירועים שמתפרסמים במדיה הגלובלית, כשאלגוריתם לא מורכב מסנן את הידיעות וקובע אילו מבין הדיווחים יועברו להמשך ניתוח. כלומר, רק אירועים שאין עליהם צווי איסור פרסום או כאלו שממוסגרים כאירועי טרור יכנסו להליך הסינון הראשוני. לכן עפ״י חלקי הדו״ח שפורסם קשה לדעת בוודאות האם יחסית לשנה הקודמת, ״הזינוק״ בהתקפות הטרור ב-2015 הוא תוצאה של יותר דיווחים במדיה או של עליה ממשית במתקפות הטרור בעולם המערבי, וזה עוד מבלי לכלול ניסיונות פיגוע שסוכלו ושהמידע עליהם צונזר.
הבעיה עם מערכת שנשענת על פרסומים במדיה היא, שאם ניקח את גרמניה לדוגמא, שם לא מדווחים באופן שוטף על התקפות של פעילי ימין קיצוני כנגד פליטים או זרים. המידע הנאסף הוא נחלתן הבלעדית של המשטרה הפדרלית, המקבילה לזו אצלנו השב״כ, ושל מחקרים שנתיים פנים-מפלגתיים בנושא אנטישמיות ושנאת זרים. בנוסף, בדיווחים שכן מגיעים לתקשורת, אין נטייה גורפת להגדיר פעולות אלו באופן ישיר כ״טרור״, וזאת גם אחרי לכידתם של חברי המחתרת הנאציונל-סוציאליסטית (NSU) ב-2011.
בהמשך לפרסום הדו״ח, בשנת 2015 דאע״ש כבש שטחים נרחבים בסוריה ועיראק ורוב הדיווחים באותה עת התבססו על סרטונים ומידע שהארגון עצמו פרסם ולכן המהימנות של נתונים אלו לא גבוהה מאוד גם בכל הנוגע למתרחש מחוץ למדינות המערב.
הפרדוקס הוא שהטרור הפונדמנטליסטי שנראה כבעיה של העולם המערבי ובייחוד של אירופה לא מהווה את האיום המרכזי על יציבותה כרגע. דווקא פוליטיקה משוחררת כל רסן, ספוגה בפופוליזם שנותנת לגיטימציה לקבוצות ימין קיצוניות שנדחקו לשוליים החברתיים והפוליטיים מזה שנים, הם שמאיימים על עתידו של האיחוד. רק באוקטובר האחרון פרסם ה״דר שפיגל״ מאמר על השת״פ של המשטרה המקומית עם מפגיני הימין וחוסר הנכונות מצדם לעזור לקורבנות תקיפה של קבוצות אלו. בניגוד לפציפיזם שטפחה עשרות שנים, המדינה החזקה ביותר בגוש היורו צריכה ללמוד עכשיו איך להתמודד עם רדיקליזציה ואלימות מבית ומחוץ.
ניצחון טראמפ וגילויי גזענות בארה״ב שלא נראו כמותם מאז שנות השישים, רק חודשים ספורים לפני הבחירות במדינות החשובות באיחוד, דווקא אלו יכולים לסמן את הענן השחור שקרב לאדמת אירופה רווית המלחמות, ולהפוך לחלום הבלהות של הרוב השפוי שעדיין מתלבט ומעדיף לווסת את ההקצנה על רקע פעולות הטרור של השנתיים האחרונות ולהמשיך לחזק את המטבע ולייצב את הגוש.
הכותבת היא מומחית לטרור ותקשורת, מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה י-ם. פוסט דוקטורנטית במכון "בוצריוס" לחקר החברה וההיסטוריה הגרמנית בת זמננו.
