משבר הדיור

כאשר נכנס משה כחלון לתפקידו הוא לקח תחת כנפיו, בנוסף למשרד האוצר, גם את הטיפול במה שנקרא "משבר הדיור". הביטוי של משבר הדיור, אליבא דכחלון הוא עליית המחירים המתמשכת של הדירות, שהוציאו, לכאורה, זוגות צעירים ואחרים ממעגל הרוכשים. שר האוצר שם לו למטרה להוריד את מחירי הדירות והפעיל לשם כך סידרת צעדים, חלקם בשיתוף עם בנק ישראל, שאמורים היו להקטין ביקושים ולהגדיל היצעים. הצעדים בצד הביקוש כללו העלאת מס הרכישה, מגבלות שונות על משכנתאות ובאחרונה הטלה מתוכננת של מס רכוש על ריבוי דירות. בצד ההיצע מנסה מטה הדיור בראשות אביגדור יצחקי לשחרר חסמים ולזרז התחלות בנייה. עד כה נכשלו הצעדים הללו והביטוי הבולט לכך התגלה בפרסום מדד מחירי הדיור של הלמ"ס שהצביע באחרונה על האצה של קצב עליית מחירי הדיור, מרמה של כ- 6.5% לכ- 8% לשנה. הכישלון בצד הביקוש נובע בעיקר מחוסר אמון מתמשך של הרוכשים בסיכוי שהמחירים ירדו.

בצד ההיצע נובע הכישלון מאי ההבנה של שר האוצר ופקידיו בתהליכי הייזום והבניה בישראל. היזמים בענף, שפועלים משיקולי רווח בלבד, בוחנים ומעריכים את הביקושים העומדים בפניהם ומתאימים את היקף פעילותם לכך. סקטור ה"משקיעים", כפי שמכונים בעלי ריבוי דירות, הוא הסקטור החשוב ביותר ליזמים, אלה הרוכשים שמאפשרים ליזמים לפעול מהר יותר ולהגדיל את היקף הבנייה.

פעולות שר האוצר, לגירוש המשקיעים מהשוק השיגו לכן תוצאה הפוכה ממה שציפה שר האוצר היינו ירידה של התחלות הבנייה. הפעולה המשמעותית היחידה שיכול שר האוצר לעשות כיום, בהנחה שהוא לא יפעל להכנסת המשק למיתון עמוק, היא לעצור את ההתבטאויות ההזויות על צדק חלוקתי ולהחזיר, ובמהירות, את המשקיעים לשוק. פעולה כזאת אולי לא תוריד את המחירים אך צפויה להגדיל את היקף התחלות הבנייה ובכך לעצור במידת מה את מירוץ עליית המחירים.

לקריאת המאמר שפורסם בחלקו במוסף "ממון", ידיעות אחרונות 25.11.16