אימהות מעדיפות את בנותיהן, ואבות את בניהם

האם הורים אוהבים את ילדיהם באותה מידה? האם כולם שווים בעיניהם? מחקרים מוכיחים מעל לכל ספק שהתשובה לשאלות אלה היא שלילית. לכל הורה כמעט יש העדפה לילד מסוים. בספרה הילד המועדף ((The Favorite Child ובמאמרים שכתבה בעקבותיו טוענת הפסיכותרפיסטית ד"ר אלן ובר ליבי כי בשלושים שנות עבודתה כפסיכולוגית צפתה, מדי יום ביומו, בתופעה המכונה Favoritism - העדפת ילד אחד על פני אחיו, ובהשפעתה על הילדים. בכל משפחה ואצל כל הורה, היא טוענת, יש ילד מועדף, אלא שבשל הקושי לקבל זאת הנושא הושתק. מחקרים רבים הוכיחו את ההעדפה הזו, כמו זה שמצא למשל כי כשני שלישים ויותר מההורים מביעים העדפה לאחד מילדיהם.

מאין נובעת ההעדפה ומה יכול לנבא אותה? המחקרים בנושא בדקו ומצאו פרמטרים רבים שיכולים להשפיע על ההעדפה הזו – מיקומו של הילד בין האחים (נטייה להעדפת הבכור או לעתים הצעיר), המזג של הילד (נטייה להעדיף ילד בעל מזג נוח), מידת הדמיון להורה, כישוריו של הילד והמידה שבה הוא מגשים עבור הוריו את חלומותיהם. ויש גם את העניין התרבותי, כמובן. בתרבויות רבות ישנה העדפה ברורה לבנים (למשל בהודו, בסין ובמזרח התיכון), ותופעות נלוות מזעזעות כמו רצח, הזנחה ונטישת תינוקות וילדות, וכמובן גם הפלות של המין הפחות מועדף.

מחקר חדש שעומד להתפרסם בקרוב ב Journal of Consumer Psychology מצא גם הוא כי לרוב ההורים יש העדפה לילד מסוים (אם 90 אחוז מהם מכחישים זאת), וכי הפרמטר המרכזי הוא מינו של הילד. לפי המחקר, הורים נוטים להעדיף ילד מאותו המין שלהם, וכך אבות יעדיפו את בניהם ואימהות את בנותיהן. העדפה זו באה לידי ביטוי גם באפליה בין הילדים. המחקר מצא שנשים יוציאו יותר כסף על בנותיהן ופחות על בניהן וגברים ייטו להוציא יותר כסף על בניהם (וזאת, ללא תלות בתרבות שלהם). בניסוי אחד למשל נתנו להורים לילד אחד מכל מין איגרת חוב בסכום של 25 דולר שהם יכלו לבחור למי להעניק אותה. רוב האימהות נתנו אותה לבנותיהן, והגברים – לבניהם. תוצאה דומה התקבלה מניסוי שבו ההורים התבקשו להחליט מי יקבל יותר כסף בצוואה שלהם מבין הילדים. החוקרים משערים שהסיבה לכך היא כי כל הורה מזדהה יותר עם הילד בן מינו, אך מצביעים על סכנות אפשרויות לאפליה בעיקר בהעברת הכספים בירושה, ובהשקעה עבור הילדים בביטוחי בריאות ובחסכונות. בעיקר בעייתי הדבר במשפחות ובחברות שבהן הגבר מחזיק ברוב ההון המשפחתי, שעשוי לעבור רק לבניו.

העדפה תמיד תהיה, או לפחות ברוב המקרים, ואין צורך להתכחש לה או להדחיקה, אבל חוקרים ממליצים לא להפלות בגללה או ללקות בנתינת יתר על יסוד אותה העדפה ולא להחצין אותה במעשים ובמלים כלפי הילדים, כפי שהמליצו חז"ל במקרה של יעקב שהעניק רק לבנו, יוסף, את כתונת הפסים. ההעדפה של יעקב ליוסף עוררה את שנאת אחיו, שהיו מוכנים להרוג אותו. הלקח החינוכי של חז"ל מפרשה זו נוקב, והוא מופנה להורים – לעולם לא להפגין העדפה מוחשית בין אחים.

לקריאת המאמר שפורסם באתר "ישראל היום"

הכותבת הינה דוקטור לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, מרצה בחוג לניהול ארגוני שירות ומדעי ההתנהגות במכללה האקדמית הדסה, מחברת הספרים "זוגיות: מדריך למשתמש" ו"הורות ללא מסכות".