למי, מתי, ולמה כדאי ללמוד מדעי המחשב במכללה טובה? ולמי באוניברסיטה יוקרתית?
"תקלה מצערת" קרתה לחוגים למדעי המחשב באוניברסיטאות: במקום להיות תחום מדעי ליודעי ח"נ, חובבי מתמטיקה ושאר תיאוריות שלא אומרות דבר לאדם מן הרחוב, שמהנות רק שוחרי אתגרים אינטלקטואליים מסוג מאוד מסוים, הם (החוגים) הפכו להיות בתי הזיקוק שמייצרים את הדלק לקטר הצמיחה של המשק הישראלי: את מתכנתי המחר של אומת הסטארט-אפ. אז איך החוגים חיים עם 'הסכיזופרניה' הזאת, מצד אחד: מדע טהור קר ומאתגר, ומצד שני: תחום יישומי לוהט?
אין ספק שמדובר באתגר שמוסדות אקדמיים שונים מתמודדים איתו בדרכים שונות, ועם משמעויות שונות לבאים בשעריהן. קטונתי מלייצג את האוניברסיטה העברית, אולם מי שבא ללמוד במוסד שהחוג במתמטיקה בו הוא מהמפוארים בתבל, וגם החוג למדעי המחשב בו הצמיח כמה מדענים מהחשובים בעולם בתחום התיאוריה (כדוגמת, פרופסור מיכאל רבין, חתן פרס טיוריג, 'פרס הנובל' של מדעי המחשב), אל לו לצפות שהדגש בלימודים יהיה על הכשרתו כמהנדס תכנה.
באוניברסיטה העברית הסטודנט למדעי המחשב יילמד מתמטיקה ברמה הגבוהה ביותר, שתאפשר לו, אם ירצה, להמשיך לתארים גבוהים. ואם הסטודנט לא ירצה להמשיך לתארים גבוהים, אלא ללכת לעבוד בגוגל, מיקרוסופט, אמזון, או בסטארט-אפ שהוא חולם להקים מאז היה נער, אז לימודי המתמטיקה שהוא למד יסייעו לו, ככל הנראה, להיות מהנדס טוב יותר, עם חשיבה מדעית מסודרת יותר, ובהסתברות נמוכה יהיו רלוונטיים גם לתחום עיסוקו בתעשייה. אם הוא ייבחר לעבוד בחברת מוביל-איי, שעוסקת בראיה ממוחשבת, תחום רווי במתמטיקה, אזי המתמטיקה שהסטודנט למד בתואר תהייה רלוונטית לו. אך אם הוא יעבוד בגוגל, מיקרוסופט, בנק ישראל או עיתון הארץ, אזי בסבירות גבוהה, הידע המתמטי שלו ילך וידעך עם השנים, ככל תחום ידע בו איננו עושים שימוש.
כאן נוסיף ונאמר: חלק נכבד מהסטודנטים שנושרים מלימודי מדעי המחשב עושים זאת לא משום שהם מתקשים בתכנות, תקשורת מחשבים או במסדי נתונים, אלא משום שהם לא שורדים את המתמטיקה.
אם כך, האם זה חיוני ללמוד מתמטיקה ברמה כל כך גבוהה כפי שמוצע בלימודי מדעי המחשב באוניברסיטאות? לדעתי, נשאלת השאלה: מה אתה מחפש? במוסדות רבים, בפרט במכללות, רמת לימודי המתמטיקה פחות תובענית, ועדיין המוסדות מצמיחים בוגרים מעולים. כמו לכל מטבע, גם לזה יש שני צדדים: אחוז התלמידים שיישרו מהלימודים בתכנית כזאת יהיה נמוך יותר, ולעומת זאת, בוגר מכללה שירצה לעבוד בחברה כדוגמת מוביל-איי עשוי לגלות שההכשרה שלו הייתה פחות אופטימאלית. בוגר מכללה שיעבוד בחברה בה אין צורך בשימוש במתמטיקה בשגרת יומו, לא יחוש בכך שחסר לו משהו בחיים.
על כן, מועמד רציונאלי ללימודים, אשר מבין את העולם בו הוא חי, ורוצה ללמוד תואר במדעי המחשב, ייעשה את השיקול היכן כדאי לו יותר ללמוד? לאן הוא רוצה לכוון את עצמו? עד כמה חשוב לו ללמוד מתמטיקה ברמה הגבוהה ביותר? דא עקא, רוב המועמדים ללימודים אקדמיים, כמו כולנו, שבויים בדימויים ובמותגים: מבחינתם אוניברסיטה היא מוסד יוקרתי, בעוד מכללה היא מוסד פחות ערך. העובדה שבמכללה סיכוייו להשלים את התואר גבוהים במידה ניכרת, ושאם הוא ייבחר מכללה ראויה הוא גם יוכל בנקל להתקבל לעבודה בחברות ההיי-טק הטובות ביותר, אינה די ידועה, או אינה די מופנמת.
מה ניתן לעשות לשיפור המצב? ניתן להפיץ מידע מסודר על אחוזי המסיימים ועל מצב התעסוקה של בוגרי מדעי המחשב במוסדות שונים. ניתן להדגיש למועמדים ללימודים 'שבסך הכל רוצים להיות מוכשרים כמתכנתים' שיכול להיות שמכללות טובות יכולות להוות עבורם מענה הולם יותר מאשר אוניברסיטאות יוקרתיות. אגב, יכול להיות שמצב עניינים שכזה יהיה טוב לכולם: לתלמיד, למכללה ולאוניברסיטה, שלא בטוח שכל החוקרים בה רואים בתור ייעודם הכשרת מתכנתים.