פני בוטוקס

אימהות - האם קרה לכן פעם ששאלתן את ילדכן שאלה פשוטה וקיבלתם בתגובה נביחה בסגנון "למה את כועסת עלי?!", כשכל שרציתן הוא רק להביע דאגה? מחקרים טוענים שילדים אינם קוראים היטב הבעות פנים, ומניחים כברירת מחדל שהוריהם כועסים עליהם, גם כשהם אינם. הפסיכיאטרית, פרופ' דבורה יורגלון-טוד, חוקרת מאוניברסיטת הרווארד, מצאה למשל שבני נוער קוראים הבעות פנים באופן שגוי כחמישים אחוז מהזמן. לעתים קרובות הם נוטים לקרוא רגשות של כעס, גם כשמביעים בכלל אמפתיה, פליאה, הלם או אפילו כאב פיסי.

משום כך יש הממליצים להורים לפתח מה שמכונה 'Botox brow' (גבות בוטוקס), כלומר פנים ניטרליות לחלוטין, כשהם מדברים עם ילדיהם, ולפתח יכולת להקשיב להם ללא תגובות מיותרות. בעיקר הם ממליצים להורים להשתדל לא להזיז את הגבות, מאחר שבכל פעם שהם עושים זאת – הם מסתכנים בכך שילדם יחשוב שהם כועסים עליו. אם ישאירו את הגבות קפואות יש סיכוי טוב שהילד יקשיב יותר לתוכן הדברים שהוריו אומרים לו מאשר להבעות פניהם, וכך ייטה יותר לקלוט את דבריהם. ברגע שהילד יחוש שהוריו לא ביקורתיים ושיפוטיים כלפיו, כך נטען, הוא גם ייפתח הרבה יותר כלפיהם.

אבל מה קורה כשההורה, בעיקר האם, באמת עושים ניתוח בוטוקס בפניהם – אותו ניתוח קוסמטי פופולרי שאמור להצעיר את הפנים, אך מעניק להן מראה קפוא-משהו? מסתבר שפנים קפואות אינן דבר רצוי כלל ועיקר ביחסים שבין הורה לילדו ושיש לו אפילו השפעות הרסניות על התקשורת ביניהם. ד"ר אדוארד טרוניק רופא ילדים ופסיכיאטר מאוניברסיטת מסצ'וסטס טוען כי הבעות פנים של הורים, בעיקר לילדים קטנים, הן דרך חשובה וקריטית לתקשר אתם. ילדים מאוד רגישים להבעות הפנים של הוריהם ומקישים מהן על תחושותיהם ורגשותיהם. הגבלת מנעד הבעות הפנים של האם עשויה לדעתו להגביל את מידת המידע והרגש שילדיה קולטים ממנה. בעיקר, הוא טוען, היא תיראה לילדיה שטוחה רגשית.

ד"ר דייויד ניל, שערך מחקר שפורסם ב- journal of Social Psychology and Personality Science טוען גם הוא כי בוטוקס מפחית את היכולת להביע אמפתיה. אחת הדרכים המרכזיות של אדם להביע את רגשות האמפתיה שלו, הוא אומר, היא בחיקוי הבעות פניו של האחר. כשאנו מחקים מישהו – הוא סומך עלינו יותר וגם נכון יותר לעזור לנו. ביחסים בין אם לילדיה תקפים אותם כללים. ילדים לומדים לחקות ולהגיב באופן חיובי לחיקוי כבר מגיל צעיר מאוד. תינוקות נוטים לחקות את הפרצופים שהוריהם עושים להם, ואם הם ממין נקבה – הם גם רגישים מאוד למצבי רוחה של אמם, שהם קולטים באמצעות רמזים מהבעות פניה, כך טענה גם הנוירופסיכיאטרית ד"ר לואן בריזנדיין בספרה 'המוח הנשי' (הוצאת מטר).

אך הבוטוקס, כאמור, מפחית משמעותית יכולות אלה, ואמהות שמזריקות לפניהן את הרעלן הזה משבשות את כושר התקשורת שלהן עם ילדיהן. אחד הניסויים שמוכיחים טענה זו הוא סדרת ניסויי "הפנים הקפואות" ("still face") של ד"ר טרוניק, שבה נבדקו תגובות של תינוקות כשאמם הביטה בהם ללא שום הבעת פנים למשך זמן מסוים. אלה ניסויים קשים לצפייה שהראו כי ההתפתחות הרגשית של התינוקות קשורה קשר ישיר למצבם הרגשי של המטפלים בו, מה שכמובן מתבטא מיד בהבעות פניהם. תינוקות שאמם לא הביעה שום רגש בפניה בזמן האינטראקציה אתם נטו לבכות ולנסות לעורר אותה להגיב להם, וכשלא נענו – הגיבו ברגשות מאוד קשים.

השחקנית ג'וליה רוברטס, צוטטה בעבר במגזין Elle כאומרת שהיא מתנגדת לטיפולי בוטוקס מאחר שהיא רוצה שילדיה יידעו כשהיא שמחה או עצבנית. הפנים שלנו מספרות סיפור, היא טענה שם, וזה לא אמור להיות סיפור על ההליכה לרופא.

לקריאת המאמר שפורסם באתר "ישראל היום"

הכותבת הינה דוקטור לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, מרצה בחוג לניהול ארגוני שירות ומדעי ההתנהגות במכללה האקדמית הדסה, מחברת הספרים "זוגיות: מדריך למשתמש" ו"הורות ללא מסכות".