בחירת הרופא המנתח אינה עומדת בהכרח עם טובת מערכת הבריאות הציבורית

השינויים העוברים על מערכת הבריאות בעידן הנוכחי מצריכים מהגופים החברים בה לערוך התאמות ניהוליות ושיווקיות מרחיקות לכת, שהקו המנחה אותן הוא מוכוונות ארגונית ללקוח/מטופל, כל זאת תוך שמירה על כיבוד והרחבה של זכויות החולה. 

שינויים אלו מתבקשים לנוכח השוק, שהופך תחרותי יותר ויותר, כשברקע ניסיון תמידי לשמור על מאזן כוחות כמעט בלתי אפשרי, בין מערכת בריאות פרטית ומערכת בריאות ציבורית. ניסיונות אלו שנעשים כל הזמן, גורמים להיווצרותם של תוצרי כלאיים הנהנים מיתרונות הרפואה הפרטית תחת אצטלה של רפואה ציבורית, דוגמת שר"פ בבתי חולים ותכניות ביטוחים שונות במסגרות קופות החולים. 

היבטים של שוויון בטיפול, קבלת טיפול רפואי נאות ושמירה על סודיות רפואית עדיין שומרים על מרכזיותם, אך הצטרפו אליהם ערכים חשובים לא פחות כגון ראיה רחבה יותר, שקיפות במערכת, ולאחרונה מתחילים לדבר גם על בחירה חופשית של המטפל והמוסד בו יטופל. נשאלת השאלה, האם זה הכיוון הנכון?

זהו לא סוד כי אחת הסיבות העיקריות לזליגת מטופלים למערכת הבריאות הפרטית היא האפשרות של בחירת הרופא המנתח. על כן, אין ספק שאפשרות בחירת הרופא המטפל ברפואה ציבורית ללא עלות תעניק "סוג של" רפואה אישית וכפועל יוצא תעלה את האטרקטיביות של המערכת הציבורית. מהלך זה ייתן מענה טוב ברמה התחרותית, תוך שימת המטופל במרכז.

יחד עם זאת, בבואנו לבחון את טובת המערכת - עלינו לבחון גם את מערכת השיקולים הנרחבת מעבר לשביעות רצון של לקוחות קופת חולים זו או אחרת. עלינו לשמור גם על צביונה של המערכת הציבורית כמערכת יציבה המשרתת את לקוחותיה/מטופליה ומהווה בית חם ויציב לעובדיה. 

סביר להניח ששינוי בדמות בחירת הרופא המטפל יתפשט בשאר קופות החולים והגופים המבטחים כאש בשדה קוצים כראוי לשוק תחרותי, ובזאת ישתנו חוקי המשחק. בדרך, שינויים אלו עלולים לפגוע בערכים חשובים לא פחות כדוגמת שמירה על האינטרסים של הרופאים והמתמחים שנתפסים לעיתים כפחות אטרקטיביים בעיני המטופלים לביצוע ניתוחים, שלא תמיד בצדק. כמו כן, הוא עלול לפגוע באינטרסים רב מערכתיים כגון עליה ברמת ההוצאה הלאומית לבריאות לנפש, הכשרת רופאים והתמודדות עם בעיות קיימות שספק אם יפתרו במתכונת זו, ואולי אף יוחמרו בדמות קיצור תורים, אי שקט והתנגדויות.

שינוי זה, ללא ראיה כלל מערכתית ופיקוח, הינו בבחינת צעד נוסף, שרק יגביר את התחרות בתמהיל ציבורי-פרטי במערכת הבריאות וירחיק אותנו מהצורך בשינוי אמיתי כוללני אשר משלב בין הרחבת זכויות המבוטח לשיפור איכות השירות במערכת בריאות ציבורית, שיוויונית והוגנת.

לקריאת המאמר בעיתון דה מרקר (7.2.2018)

* ד"ר ליאור נעמתי-שניידר היא מומחית לניהול ושיווק מערכות בריאות ומרצה בחוג לניהול ארגני שירות, המכללה האקדמית הדסה ירושלים