הסנונית שעדיין לא מבשרת את בוא האביב

השנה האקדמית מתקרבת לסיומה ובמהלכה התבשרנו שהמועצה להשכלה גבוהה העניקה אישור למרכז הבין-תחומי, מוסד להשכלה גבוהה פרטי, להפעיל מסלולי דוקטורט. אמנם מדובר בתקדים משמעותי שהוציא באופן רשמי את הבלעדיות מהאוניברסיטאות בישראל, אך האם הצעד הזה מעיד על שינוי מבורך בגישה או שמא ביוצא מן הכלל שרק מעיד את הכלל?

רבות דובר ועוד ידובר על הצעד המשמעותי שעורר את חמתן של האוניברסיטאות בישראל שהתנגדו לו נמרצות. אולם, במסגרת השיח שנוצר סביב המהלך, לצערי הרב לא עלה הדיון אודות תארים שניים מחקריים במכללות האקדמיות הציבוריות. המועצה להשכלה גבוהה אולי מאפשרת למכללות להציע תארים מן הסוג הזה, אך היא לא מלווה זאת בתשתיות ומשאבים שיתמכו בקידום פעילות מחקרית משמעותית.

במידה מסוימת מדובר באבסורד שמוסד פרטי, חזק ככל שיהיה, מקבל הכרה כזאת מהממסד, בעוד שמכללות אקדמיות שמתוקצבות ומפוקחות על ידי המדינה ומוכיחות את עצמן כבר קרוב לשלושה עשורים, נאלצות להסתפק בפעילות אקדמית לא מחקרית. המדינה אינה מעודדת פעילות מחקרית על ידי הקצאת משאבים, בעיקר בכל הקשור לנושאי תשתיות ומקשה על הסגל האקדמי במכללות לקיים מחקר משמעותי, כיוון שהיא מטילה עליו חובות הוראה בהיקף כפול מזה המוטל על חוקר באוניברסיטה. בכך למעשה, היא מונעת את ההתקדמות וההתפתחות של הסגל האקדמי במוסדות אלה וכפועל יוצא בטווח הרחוק תיפגע בהכשרה האקדמית שהסטודנטים יקבלו.

ההבחנה שהייתה מקובלת שנים רבות כי המחקר הוא נחלתן הבלעדית של האוניברסיטאות וההוראה הטובה מצויה במכללות צריכה להיעלם מהעולם, זאת לנוכח העלייה המתמדת במספרי הסטודנטים של המכללות האקדמיות הציבוריות. עלייה זו הפכה את בוגרי המכללות לקהל יעד רלוונטי של התארים המחקריים המוצעים על ידי האוניברסיטאות. בוגרי המכללות הוכיחו ומוכיחים כי יש ביכולתם להתקדם מחקרית ועל כך יעידו מקרים רבים בכל מוסד וככל שהמגמה תימשך, הם יהפכו להיות נדבך מרכזי באוכלוסייה החוקרת של מדינת ישראל.

במסגרת התכניות לקידום מקצועות ההיי-טק שיצאו לדרך בשנה האחרונה, הות"ת החליט באופן מוצהר להשקיע את כל המשאבים אך ורק באוניברסיטאות, זאת מתוך טענה שבתחומי מדעי המחשב וההנדסה השונים, חל קיפאון בקרב האוניברסיטאות בעוד שבמכללות היה שגשוג. בכך למעשה, ישנו ניסיון להחזיר את הגלגל לאחור ואיתו את התפיסה שצריך לעודד עשייה באוניברסיטאות ולמנוע תקציבים מהמכללות, רק מכיוון שהן מצליחות.

הפוטנציאל של הסטודנטים במכללות עצום ולא ממומש, זאת בשל החסם המובנה שמונע ממכללות לפתח את המחקר. המדינה יכולה וצריכה להקצות משאבים כדי להעניק לסגל האקדמי במכללות הציבוריות אפשרויות מחקר ושילוב המחקר בהוראה. 

הרי מי שלא מתקדם נסוג. מדובר אמנם בקלישאה, אבל אין נכונה ממנה. המכללות עשו כברת דרך משמעותית מאז הוקמו. הן התבססו כחלק בלתי נפרד בהשכלה הגבוהה בישראל, גם אם הדבר לא מוצא חן בעיניי כולם. זוהי המציאות ועל כן צריך לאפשר להן להמשיך ולפרוח.

ההכרה של המל"ג במסלולי דוקטורט של המרכז הבין-תחומי היא הזדמנות אמיתית להתניע מהלך משמעותי שיקדם הן את ההכשרה המקצועית והאקדמית והן את המחקר בכל מוסדות ההשכלה בישראל. הזדמנות שאסור להחמיץ.

לקריאת המאמר בעיתון "דה מרקר" (24.6.2018)

* פרופ' ברטולד פרידלנדר הוא נשיא המכללה האקדמית הדסה בירושלים