ה WIN-WIN הוא בין טראמפ לרשתות החברתיות

כשהרשתות החברתיות משטחות את הצורך בדיון עמוק בתהליכים מדיניים לכדי תמונה ו280 תווים, הן מחזקות את דוקטרינת טראמפ וחשיבת "משחק סכום אפס".

עוד לפני שהתמונה המפורסמת שסימלה את דיוני ה G 7, מיצתה את פוטנציאל ה"ריטוויט" שלה, הפסגה ההיסטורית בסינגפור סיפקה מגוון חדש של תמונות והצהרות בסגנון: " Anyone can make war, but only the most courageous can make peace" “Only Trump can fight with Canada and make peace with North Korea, ועוד שלל עקיצות והשוואות בין אובמה לטראמפ והזכאות לפרס נובל לשלום.

בעידן המדיה הדיגיטלית בו התחרות היא על זמן הצפייה של המשתמש, היתרון ניתן למי שיצליח להעביר מסרים מהירים, פשוטים, ויזואליים וחזקים. בין אלפי פוסטים, ציוצים, "סטוריז" ופיצ'רים אחרים הרצים על המסך כשאנחנו מדפדפים בין טאב אחד לשני, היכולת האנושית לתת תשומת לב ראויה למידע חדש ירדה למינימום. כתוצאה מכך הצהרות קצרות, תמונות וסרטוני וידאו של עד כדקה הם אלו שיזכו לקבוע את סדר היום התקשורתי – הן בתוכן מסחרי או חברתי והן במסרים פוליטיים-מדיניים.

שיטת העברת המסרים הזו מתגמלת מנהיגים המפשטים תהליכים מדיניים לכדי תמונה דו-ממדית קצרת טווח בה יש רק מנצח ומפסיד – במקרה (או שלא במקרה) בדיוק כמו שעושה דונלד טראמפ. חווית המשתמש ברשתות החברתיות לא תוכנתה כדי לעורר דיונים עמוקים ולענות על שאלות כגון: מהם הסעיפים בעלי המשמעות המעשית שנחתמו בפסגה? מה טווח זמן המימוש לפירוק מנשק גרעיני? מה ההשלכות של ההתחייבות האמריקאית לאי קיום תרגילים צבאיים עם קוריאה הדרומית? כיצד תשפיע הענקת לגיטימציה לרודן שמפעיל מחנות ריכוז על התנהגותם של שליטים אחרים ? תשובות לשאלות מסוג זה אורכות יותר מ280 תווים ולא אטרקטיביות מבחינת שיתופים, לייקים ותגובות בהשוואה לתמונת לחיצת ידיים, וציוצים שמבטאים דעות בעד או נגד, ווינר או לוזר.

האלגוריתמים שמניעים את הרשתות החברתיות מחזקים את אותם מסרים מכיוון שהם תוכנתו לקדם את אותם פוסטים הזוכים בהרבה לייקים ושיתופים. לפיכך, נוצרת הרמוניה בין העברת מסרים שטחית ,המודל הכלכלי של פייסבוק, טוויטר ושות' ובין הצרכים האנושיים בהבנה פשטנית של מציאות מורכבת ובבחירה של צד אחד – "אנחנו" או "הם".

התוצאה היא התמקדות בתפל ובסימבולי – תמונה משותפת של לחיצת יד או של טראמפ וקים או טראמפ יושב משולב ידיים אל מול מנהיגי העולם. לאלו הצורכים חדשות מהרשתות החברתיות, יש ברירה אחת – לתמוך או להתנגד ובטח שלא לשאול שאלות שעלולות לערער את תפיסת עולמם.

התופעות הללו אינן חדשות, אולם ככל שהאלגוריתמים הולכים ומתפתחים ומקבלי ההחלטות ויועציהם מפתחים מודעות לעוצמה הטכנולוגית, הן מתחזקות משמעותית, מנציחות פילוג חברתי ופותחות פער בין המורכבות של תהליכים מדיניים ומציאות פוליטית לבין הבנתם ע"י האזרחים ויכולתם לעשות בחירות פוליטיות מושכלות.

כדי לאזן את השיח, יש להצליח לצייר ולהקרין מורכבות מדינית בצורה אטרקטיבית שתתוגמל בהתאם ע"י האלגוריתמים ברשתות ותאפשר דיון מדיני-אזרחי חשוב.

לקריאת המאמר באתר עיתון "כלכליסט"

* אריק סגל הוא מומחה לדיפלומטיה דיגיטלית ומרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה ירושלים.