ORLAN - האמנית הצרפתיה שהמציאה את עצמה מחדש

מיריי פורט לא תענה לכם אם תפנו אליה בשמה, אלא בשם החדש שהמציאה לעצמה: ORLAN. האמנית הצרפתיה בת ה-71, שנולדה בחבל הלואר, עובדת בפריז, ניו-יורק ולוס אנג'לס וידועה ברחבי העולם כאמנית שמשתמשת בגוף שלה כקנבס אמנותי.

את השם שלה היא מקפידה שיכתבו אך ורק באותיות גדולות ORLAN. מדוע שינתה את שמה? "לשנות את שמך, זה כמו להמציא את עצמך מחדש" היא אומרת. אחרי שעברה סידרת טיפולי פסיכואנליזה וגילתה שבטעות חתמה על אחד הצ'קים בשם "מוות" (morte), רצתה לשמור על הצליל "OR" (שמשמעותו בצרפתית "זהב". מ"ג) והוסיפה לו את הסיומת LAN. שינוי השם הביא גם שינוי אישיותי מסויים. ORLAN לא אומרת עוד "אני היא.." אלא "אני הם...". חלק מעבודתה נובע מחיפוש אחר זהות חדשה. והחיפוש הזה כולל לא מעט ניתוחים פלסטיים שעברה, ניתוחים שאינם שגרתיים, והעניקו לה מראה ייחודי שלא ניתן להתעלם ממנו.

היא לא עברה ניתוחים פלסטיים כל חייה, אלא עד כה רק בין השנים 1990 – 1993 והשתמשה בניתוחים אלה כחלק מהאמנות שלה, כהופעות. כל האמנות שעשתה לאחר הניתוחים נובעת מהתייחסויות מזרחיות, בין השאר אפריקניות פרה-קולומביאניות ואינדיאניות- אמריקניות.

נדמה שהיא מקריבה את עצמה, את גופה, את חייה ואת נפשה לטובת האמנות. אך ORLAN מפתיעה ואומרת שתמיד סירבה להיות חלק מאסכולה מזוכיסטית של "גוף-סבל" וחגגה את הגוף כחושני במסגרת אסכולת "גוף התענוגות". היא יצאה נגד עקרונות נוצריים של הענשת הגוף באמצעות כאב. "במהלך הניתוחים- הופעות הפלסטיים, ההסכם הראשון שהוסכם עם המנתח היה שלא אסבול במהלך ואחרי הניתוח".

במסגרת אותן הופעות-ניתוחים היא השתילה לעצמה שתלי עצמות לחיים... במצח, כדי לא לענות על מודל היופי הקלאסי. "רציתי להביא משהו שונה", היא מסבירה ומבהירה שהמטרה שלה היתה להלביש פנים חדשות על הפנים של עצמה תוך פירוק והרכבה. המראה החייזרי והייחודי שלה מביא רבים לעצור אותה ברחוב ולבקש סלפי וחתימה, לומר לה מילה טובה ומעריצה, כך היא מספרת.

במרכז גוף היצירה האמנותית שלך עומדת דמות האישה. את מפרקת אותה ובונה אותה מחדש והופכת אותה להיברידית. מה עמדתך לגבי נשים שעוברות ניתוחים פלסטיים ומשנות את המראה שלהן?

"אני לא נגד כירורגיה פלסטית מאחר שזו טכניקה בת-זמננו. לעומת זאת, אני לא מסכימה, רוב הזמן, עם מה שעושים עם הכירורגיה הפלסטית. תוך כדי הסכמה לסטריאוטיפים, למודלים שמייעדים לנו, הנשים. נשים חייבות לדעת להשתמש בגופן לנוחותן בין אם מדובר בהפלה ובין אם מדובר בכירורגיה אסתטית, ולא להפוך לשקופות בעיני האחרים. אלה הן שאמורות להחליט. זה אחד האמצעים כדי להרגיש טוב עם הגוף שלך ולהשתלב בחברה".

את משתמשת בעצמך, בגוף שלך, כחומר אמנותי. מה מסתתר מאחורי הקונספט הייחודי הזה בו האמנית עצמה הופכת להיות היצירה האמנותית שלה?

"התחלתי את הקריירה האמנותית שלי בציור, פיסול ומאוחר יותר עשיתי הרבה צילום ופרפורמנס, בהן סדרה שכותרתה 'גוף-פסל'. עשיתי גם יצירות בשם 'נסיון לצאת מהמסגרת', ואת זה ניסיתי לעשות כל חיי. הגוף הוא עניין פוליטי. הפרטי הוא פוליטי ולעבוד עם הגוף שלי ולייצר אימג'ים שונים מסטריאוטיפ רגיל זו דרך טובה לחקור את החברה שלנו ואת הפנומנות של החברה שמקושרות לגוף".

אבל לא עולה בך התחושה לפעמים שאת מקריבה את עצמך כדי להלחם בסטנדרטים של היופי והכירורגיה הפלסטית?

"שמתי במרכז דימוי של הגוף שלי ושל הפנים שלי, שאהבתי מאוד, מבלי להקריב את עצמי. יצרתי יצירות אמנות, יצירה אחת שנועדה לומר כמה דברים שנראים לי הכרכיים וחשובים לחברה שלנו".

חדר הניתוח הפך להיות הסטודיו שלה בשלוש השנים בהן נותחה. "היה צריך לשנות אותו למקום צבעוני ומלא הומור. הפכתי את המקום עם מראה המוות של חדר הניתוח למקום של מופע וחיים. רציתי לצלם סרט, קטעי וידאו ותמונות מההופעות הניתוחיות הללו. כל ניתוח הורכב מטקסט פסיכואנליטי, ספרותי ופילוסופי".

תנועות פמיניסטיות ברחבי העולם יצאו נגדה ונגד עבודותיה בטענה שהיא מעודדת ניתוחים פלסטיים כחלק משיעבוד נשים למזבח היופי, שמוכתב על ידי גברים. ORLAN לא מגדירה עצמה כפמיניסטית אלא כניאו-פמיניסטית, פוסט-פמיניסטית ואלטר-פמיניסטית, תוך שהיא יוצרת היברידיות עם האלטר-אגו הפרוידיאני. "אני מאמינה שאפליה מינית, מאצ'ואיזם ומיזוגניה צובעים את כל הדתות, כל צבעי העור והמדינות בדרגות שונות", היא אומרת. 

מהי תפיסת היופי שלך?

"היופי היא שאלה של אידיאולוגיה שלטת. הדיקטטורים של היופי משתנים לפי אזורים גיאוגרפיים ורגעי ההיסטוריה שלהם. לדוגמה, יצרתי יצירת אמנות שמרכבת מתמונות אתנוגרפיות של התמונות הראשונות בהן הלכנו לצלם את 'האחר'. יצירה שיצרתי כהיברידית בה נוצרת תמונה שלי כאישה שחורת עור שעונדת פירסינג ענקי, ושמרוצה מהמראה שלה ובטוחה בכוחות הפיתוי שלה. משום שבשבט שלה בתקופה הזאת, ככל שהפירסינג היו גדולים יותר, כך יכולות היו הנשים לפתות יותר את הגברים. כיום, אם אנחנו רוצות לענוד פירסינג, נהפוך למפלצות לא נחשקות".

איך את צופה שמושג היופי יתפתח בשנים הבאות, בהתחשב בטכנולוגיה ובאפשרויות הכירורגיות שנועדו להפוך את הנשים ל"יפות יותר"?

"אני לא יודעת מה זה אומר להפוך ליותר ויותר יפה. יש סרט שהכותרת שלו מוצאת חן בעיני מאוד 'יפה מידי בשבילי'. קשר אנושי לא מוגדר רק על מראה. להיות יפה בשבילי, זה גם להיות חזקה יותר, אינטליגנטית יותר, מבריקה יותר, נחמדה יותר מהממוצע".

ORLAN נולדה אמנית ועסקה בכך מאז ומתמיד, בין השאר כחברת ועד במוזיאון לאמנות מודרנית בפריז Palais de Tokyo וכמרצה באקדמיה לאמנות בצרפת. התחילת דרכה היתה אמנית מורדת ועם הזמן הרכיבה לעצמה מסלול משלה שכולל גוף עבודות שמשתמש בגוף שלה עצמה כדי להביע את האג'נדה האמנותית אותה היא רוצה לחלוק.

היא לא קיבלה חינוך דתי מהוריה האנרכיסטים ולא ברורה עמדתה לגבי האל אבל היא מגדירה את עבודתה כנובעת מהתרבות הנוצרית.

העבודה שלך היא פוליטית במובנים של הקשרים חברתיים ודתיים. אילו תגובות קיצוניות את מקבלת במסגרת הצגת העבודות לציבור?

"תגובות הקהל תמיד מאוד מגוונות ולפעמים אחדות אלימות ממש ומתנגדות ליצירה שיצרתי".

את חשה שהמנטרה האמנותית שלך שינתה את דעת הציבור והשפיעה מבחינה חברתית ופוליטית?

"כן. אני מרגישה שמספר האנשים שמזהים אותי ברחוב, מציגים לי שאלות, רוצים להצטלם איתי או לומר לי שנתתי להם הרבה חומר למחשבה, רק עולה. ייתכן שגרמתי לכמה דעות להשתנות, ובהן דעות קדומות. שיעשע אותי מאוד לראות התנהגות של צעירים, בעיקר יפאנים, שכדי להשתעשע בערבים הזריקו לעצמם סרום פיזיולוגי לפנים בצורה כזאת שיווצר להם גוש ענקי שעליו יוכלו ללחוץ ללחוץ ולהפוך את עצמם במשך 12 שעות ל'מכוערים' ולצחוק על הפנים החדשות שיצרו לעצמם". 

איך מתבצע תהליך היצירה שלך: ספונטני או מחושב היטב?

"כל היצירות שלי הן עבודה של חשיבה. הן נובעות לעתים קרובות מקריאת טקסט מסויים או מפנומנה חברתית שאני מבקשת לחקור". 

מה הפרויקט הבא?

"לאחרונה סיימתי ליצור רובוט, ORLANOÏDE, עירוב של בינה מלאכותית עם בינה קולקטיבית וחברתית עם גנרטור של טקסט וגנרטור של תנועות. הרובוט האנושי הזה, שדומה לי מאוד, חוקר את החדשות הטכנולוגיות ואת השאיפה שלהן להגדיר מחדש את הגוף האנושי, כפי שהצלחתי לעשות עם הגוף שלי עצמי. הרובוט רוקד, מדבר, ושר בקולי שלי. ביקשתי מאנשים רבים ומוכרים להשתתף בהרכבת הבינה שלו תוך שחשבתי על השאלות שאוכל להציג בפניו ושה-ORLANOÏDE יוכל להציג בפני".

לקריאת המאמר שפורסם בעיתון "הארץ" (אוקטובר 2018)

*ד"ר מאיה גז, בוגרת הסורבון שבפריז, היא מומחית לתרבות צרפת, מרצה וחוקרת במכללה האקדמית הדסה ובאוניברסיטת תל אביב.