עבודות גמר

פולינה צ'כמיר

בפרויקט זה אני בוחרת לעסוק בנושא שהדחקתי במשך שנים רבות. תוך כדי צילום אני בוחנת את מערכת היחסים המעורערת שיש לי עם אבי לאורך השנים. ככל שהעבודה התפתחה מצאתי עצמי נעה בין שני קטבים – אני חשה חמלה ורחמים כלפיו, אך בו הזמן ממשיכה לכעוס ומתקשה להרפות מהעבר.הצילום בפרויקט זה מהווה בשבילי אפשרות לתרפיה. אינני בן אדם הבוחר לשתף ולדבר על נושאים אישיים. אני רוצה להאמין כשאסיים אוכל להרפות מהנושא ולפתוח דף חדש

א.כ. | רחלי מזרחי

“אירוח כפרי”  הוא מושג הלקוח מהשפה המשותפת של חבורת גברים, שפה שנבנתה והשתנתה במהלך עשר שנות חברות. “חברות גברית” הינו מושג מורכב ובעל רבדים רבים, כפי שאציג באמצעות קבוצת החברים שליוויתי בעשר השנים האחרונות – “חבורת פייסלץ.

מנמוסינה Mnmosyne | רגב שרף

יצרתי פרויקט אומנותי שמחבר בין צליל, תמונה והמח מתוך הרצון לייצר הזיה מלאכותיתבעבודת הויז’ואל אני יוצרת דימויי וידאו של טבע אורגאני בעלי אופי פסיכדלי. רצועת השמע בנויה מטווח רחב של צלילים, הקלטות ושכבות .מטרת הפרויקט היא להכניס את מוחות הצופים למצב שבו הם “מניחים לעצמם ליפול” מגיבים באופן אינטואיטיבי וספונטני לחוויה, משוחררים ממודעות עצמית וחופשיים להפליג בדמיון לאן שרוחם חפצה

גרסת הצופה spectator’s cut | ראובן בן חיים

העבודה מציגה את היכולת הדינמית של המדיום הצילומי ואת הפרשנויות השונות שמקנים לתצלומים הקשרים משתנים.הרעיון נולד מתוך העיסוק שלי בפעולות ההגמוניות המניפולטיביות שמפעילים מעצבי הדעה בכלל התחומים בחברה על מנת למכור לנו את המציאות כפי רצונם- אידיאלים, תפיסות עולם, מוצרים, אורח חיים נכון ועוד. הצילום היינו “עפרון הטבע”, הוא מעתיק את המציאות במדויק ולכן ישנה נטייה להאמין לדימוי כפי שהוא מוגש לנו .מטרת הפרויקט היא לעמת את הצופה עם גרסה אחת של סיפור שניתן לשנותה באמצעות התערבות של מדיום אחר. מופע זה ידגים את היכולת של מערכת בעלת כוח לנתב את הצופים לכיוון המועדף שבו בוחר מעצב דעת הקהל.בתערוכה עצמה אני מתכוון ליצור לצופים אתר ובמה לפירוק ובנייה מחדש של סיפורים שנתפסים כביכול כשלמים במשמעותם .

שחר כהן

בעבודתי אני מציגה גרידים שממלאים את חיי . המצלמה הדיגיטלית מאפשרת לי ללכוד רגעים מיוחדים , שאינני מסוגלת להרפות מהם. בעבודתי אין רגע מכריע , אין סמל , אין איקון,אני מוצאת ענין בהשתנות האלמנטים , בהתרחשות . זוהי ה״אמת״ שלי – כרטיסי זכרון וכוננים קשיחים עמוסים במידע ויזואלי דיגיטלי, אדישים לרעיון הצילום האיקוני יחידני שיעצב את זיכרון הצופה

סתיו גררה

פרוייקט מדבר על תקיעות והכחשה של האדם בסביבתו , דרך דיאלקט פוסט מודרני על הומור , מורבידיות ועל ציר של משיכה ורתיעה . משתמשת בתחליפים ל״מקור״ שאין להם אותן ״תופעות לוואי ״. אני מנסה לגלות את עבודת הדימיון הפנימית על גבול התת מודע ואותה לנסות לפענח ולשכלל לידי יצירה ממשית.

טל רויטמן

העבודה עוסקת בשילוב שבין גופי תאורה (אהילים) ואופנה.ההתכתבות ביניהם מאפשרת ליצור ז’אנר עיצובי ואחר.האסוציאציה שמציע האהיל לגוף הנשי משמש מקור השראה צורני ואף מהותי.

תמר עבאדי

שגרה חסרה | תום ירקוני

הטלוויזיה, בדומה ל”שולחן אוכל” המשפחתי, אוספת ומרכזת סביבה את בני המשפחה. בחרתי להציג אותה במרחב הזה, לפני שהיא נעלמת ומפנה מקום למספר ההולך וגדל של מסכים שמקיף אותנו מכל עבר. האם הטלוויזיה הינה שריד אחרון של התנהלות משפחתית?הפרויקט מציג ארבע משפחות שונות הצופות בטלוויזיה. כל משפחה תקבל מרקע משל עצמה. בחרתי בצילום שמחבר בין שתי סוגות שונות, צילום תיעודי וצילום מבוים.הסצנה מוצגת כמערכה תיאטרלית בבית המשפחה, אך נקודת המבט היא נדושה ומובנת מאליה, ומציגה אדישות ושעמום. בסיטואציה יומיומית, שאינה “גימיקית” או אקזוטית, הניגודיות הזו באה לידי ביטוי בצילום בסביבה הביתית של הגיבורים.

ורד שחף

בעבודתי אני מנסה להציף זיכרון של דמויות שחיו במקומות הנטושים בהם אני מצלמת. נראה, שבעבור הדמויות שזיכרונן נשמר, הזמן עמד מלכת והן לא השתנו, אך על המקום עצמו רואים את אותות הזמן שחלף: נטישה, עזובה והרס. התמונות הן מעין צילומים כושלים שהוצאו מאלבום המשפחה.