היקסמות

ים המלח נסוג לתוך עצמו באין מפריע. הנסיגה הזאת היא נסיגה מתמשכת, ארוכת שנים, מלאה בחורבן וכליה. בפעם המי יודע כמה אני חוזר אליו שוב ושוב. מעניינת אותי נסיגתו ונסיקתו של המוות העצום הזה.
ים המוות קוראים לו, אך המוות שלו אינו טבעי. האדם הוא האחראי הבלעדי למוות שעליו אני מדבר. הוא שואב אותו, תוחם אותו, חופר וקוצר אותו ואת אוצרותיו. הוא מנצל אותם למטרות מסחריות ותעשייתיות תוך יצירה של מוות מסוג אחר, מוות של הרס וחורבן.
הים גווע בתנועות איטיות, ויש בו יופי, והדר. הוא מותיר בנסיגתו גבישי מלח נהדרים. המפגש הזה, שיש בו היקסמוּת מהמוות, מותיר אותי נפעם.

העבודה שלי עוסקת בהתייבשות ים המלח עקב פעילות מסיבית של האדם באזור, כתוצאה משאיבה וכריית מחצביו השונים של הים. בחלל מוצבות ארבע התרחשויות מינימליסטיות בווידאו המוצג על גבי ארבעה מסכים בתוך חביות תעשייתיות, בחבית החמישית זוהר גביש.