הוריי נולדו באיראן ועלו לארץ בשנת 1986. אני, שנולדתי שנה לאחר מכן, גדלתי בבית של מהגרים טריים, שקשיי השפה שלהם היוו חלק מהקושי שהיה להם להשתרש בארץ: לעתים הרגשתי שהם עדיין חיים בטהראן, ושאני מנסה לפלס לי דרך בתוך הילדות התל אביבית שלי, בין העולם שבבית לבין ישראל שבחוץ.

את פרויקט הגמר שלי בלימודי הצילום החלטתי להקדיש לקהילה הפרסית בישראל. התחלתי במשפחה, בסביבה הקרובה, ומשם יצאתי אל תוך הקהילה והפרטים שמרכיבים אותה: הייתי בחולון, בתל אביב ובירושלים; השתתפתי בפרסיאדה באילת, בהופעות, ביום כיף לנשים; צילמתי במסעדות, בחנויות בדים, בגדים ונעליים, עתיקות ושטיחים; ביקרתי בבתים של צעירים ומבוגרים, פגשתי אנשי תרבות,שדרני רדיו, זמרים, רקדנים ואמנים. אני מחפש את האנשים שחשוב להם לשמר את התרבות הפרסית ולשלב אותה במרקם החיים שלהם בארץ.

בתהליך איטי איפשרתי לעולמות השונים שלי להתערבב. ההדחקה והבושה פינו את מקומן להתעניינות, לאהבה, לגאווה. זה לא מסע שכולו כיף. אני מחפש ומנסה לגבש את נקודת המבט שלי על הקהילה, על המשפחה, על עצמי, מרכיב מחדש תמונה שניסיתי לטשטש לאורך שנות ההתבגרות.