פרויקט הגמר שלי החל מדיון על דימוי גוף והפך לאינטימי ואישי. הוא עוסק בהתבוננות שלי בעצמי ובתחושות על עצמי שאני מתמודדת עמן באמצעות פורטרטים של אנשים מהמעגל הקרוב אליי ביותר, המשפחה הגרעינית וקרובים. התחושות שאני בוחנת הן תחושות של חוסר קבלה שלי את עצמי, פגיעות, עדינות ושונות. בפרויקט בחנתי מחדש הגדרות שונות, כגון מהו יפה או מכוער, מהו שמן או רזה, מה משמעות הגיל והמגדר. במהלך ההתבוננות בדימויים השונים איבד המושג ״נורמלי״ את תוקפו.

בחרתי לצלם בצורה מנימליסטית: סטודיו לבן, בלי רקע, איפור ובלי שימוש בפוטושופ. המבט שלי אינו מחבק את המצולמים אך גם אינו אדיש כלפיהם וחושף אותם. החשיפה הזאת מול עדשת המצלמה היא חשיפה בלא הגנות. היא חשיפה גופנית, רגשית, בתאורה פולשנית. הבחירות האלה הופכות את הדמות המצולמת לפגיעה, ויוצרות אינטימיות בינה לבין הצופה.