מקום אחר: תערוכה לזכרו של יוסי נחמיאס

אוצרות: ד״ר ורד מימון, עמית כנעני וספיר הוברמן

מקום אחר" הוקמה לזכרו של יוסי נחמיאס - מורה, אוצר, מבקר וחוקר צילום שלימד כשני עשורים בחוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה והלך לעולמו בשנה שעברה בטרם עת. התערוכה מציעה התבוננות ראשונית בפרויקטים מושגיים וצילומיים שלו מתקופת לימודיו בבצלאל, בעבודות אמנות מאוחרות יותר שלו,במאמריו בנושאים שקשורים בהיסטוריה של הצילום הישראלי ובכתבים שלא זכו לפרסום.התערוכה מאורגנת על בסיס רעיונות מרכזיים בעשייה המגוונת של יוסי, שבוחנת את עמידותם של דימויים כצורות סימבוליות וכסוכנים של זיכרון, זהות ודמיון פוליטי.

כבר במהלך לימודיו במחלקה לצילום בבצלאל בחן יוסי את הפונקציה התקשורתית של תצלומים, את האופן שהם פועלים במרחב קונקרטי של ייצור ותצוגה את השימוש המגוון והדינמי שאפשר לעשות בהם. בפרויקטים במהלך לימודיו ולאחריהם ניסה יוסי לחמוק מהדרישה המוסדית האמנותית לייצר גוף עבודות קוהרנטי ויציב שמשויך בלעדית למחבר אחד. במקום זאת התעניין באפשרות לשיתוף בין כמה משתמשים, שבמסגרתו לא רק שהבעלות הבלעדית על הדימויים מוטלת בספק, אלא גם הדימוי עצמו פוסק מלהיות מקובע ונעשה בר חלוף, זמני, הן ברמה החומרית (הוא מושחת,מתכלה או נעלם) והן ברמה הסמנטית.

להזמנה לתערוכה "מקום אחר"
על התערוכה באתר "עכבר העיר"
על התערוכה ב"ידיעות ירושלים"

בתערוכה הוצבו הפרויקטים באופן שנועד להדגיש את עקרון המונטאז' שהנחה את יוסי בעשייתו ובמחקריו. הבחירה להציג את הפרויקטים על גבי לוחות עץ שחורים מתייחסת לפרויקט המחקר האחרון שלו, שאותו לא זכה להשלים ובו נשען על אטלס הזיכרון, "מנמוזינה", של אבי ורבורג כמודל לדיון בשרידות של דימויים מרכזיים בתרבות הישראלית (כגון מצדה) ובפוטנציאל ההשתנות שלהם לנוכח שינויים בטכנולוגיות התקשורת. גם ורבורג, בדומה לבנימין, בחר להציג היסטוריה של דימויים דרך "ציטוטים" - העתקים צילומיים של יצירות אמנות, מפות ודיאגרמות -שנחתכו וסודרו ללא טקסט על גבי לוחות שחורים. באמצעות הצגה זו ביקש ורבורג להצביע על ה"חיים" של דימויים, על חזרה ושינויים לא רציפים במוטיבים ועל ג'סטות פיזיות ורגשיות בתרבות המערבית. חשבנו שכך גם ראוי לזכור את יוסי ואת עשייתו העשירה.

פתיחת התערוכה: 11.1.17 בשעה 19:00.

יהודית גואטה, ראש תחום לימודים מעשיים בחוג לתקשורת צילומית:

"יוסי נחמיאס חברי הטוב וחבר סגל וותיק, חשוב ומהותי בחוג שלנו הלך לעולמו בדיוק לפני שנה ועדין ריק גדול ממלא את ליבי ואת מסדרונות החוג.

אף פעם לא מוכנים באמת לפרידה החותכת והחד משמעית ממישהו שאוהבים. הפרידה הזו מיוסי היתה מהלומה.

נפגשנו שהיה סטודנט, צעיר ממני, בבצלאל. סטודנט מבריק ייחודי ואינטליגנטי, אח"כ עבדנו יחד. אחר-כך לא. שבנו לעבוד יחד כשהצטרפתי למכללה לחוג לתקשורת צילומית. ארבע שנים בהן מצאתי לי שותף נפלא למחשבות על החוג, על הצילום, על השינויים המתרחשים, על העולם האקדמי, על עולם ההוראה, על פרויקטים משותפים שרצינו לקדם וגם על גידול ילדים, על הורות, על פוליטיקה ועל אמונה.

ארבע שעות הדרך שלנו יחד בבועה של מכוניתו בפקקים האיומים שמחברים את תל אביב לירושלים היו זמן איכות נדיר ויפה שיחסר לי מאד. הרבה דברים נאמרו ויאמרו על יוסי איש האשכולות. אדם רב שכבות, שכבות מפתיעות. איש שיש בו מתח מרתק של מקורות הזנה, של מפגשי חתך בין עולמות עבר- הווה ומחשבות על העתיד, היסטוריה ומדע, בטחוניסט ואיש שמאל. סוליסט ואיש משפחה . איש יפה בנפשו. פיו וליבו שווים. לא מהסס לומר דבר אבל עושה זאת בעדינות רבה וברגישות. אוהב את תלמידיו. אוהב את ההוראה אוהב את המחקר. אוהב את הטבע, איש מחשבה איש מעשה."