פתיחת תערוכה: בעלת האוב - חפירות ארכיאולוגיות במרתפים דיגיטליים

חופר, חוקר, אוצר: מוטי יפרח
אוצרת התערוכה: יהודית גואטה

הגלריה לצילום ע"ש יוסי נחמיאס, החוג לתקשורת צילומית המכללה האקדמית הדסה

אודות התערוכה

תערוכתו של מוטי יפרח מאפשרת לצופים הצצה אל המרחבים הנוספים הזמינים לנו היוצרים כעולמות לשיטוט וליצירה. התפתחות וזמינות הרשתות ומאגרי הדימויים הפתוחים לכל דורש מאפשרת הרחבת עולם הייצוגים והמחקר החזותי. לא רק העולם הממשי זה שבחוץ הוא מקור ליצירה, גם עולם הרשת ועולם הארכיונים ועולם התרבות החזותית הינו עולם זמין ליצירה חדשה מתוכו.
כניסתו של מוטי יפרח אל המאגר הארכיוני הגדול של הצלם סי אם. בל צלם פורטרטים מהמאה ה-19 מאפשר מהלך רחב של בחינות ליוצר בחינה של הפורטרט המקורי מול זה שנוצר והשתנה במהלך הזמן: דמות חדשה אחרת מזו שחווה ויצר היוצר במקור. הידוק וזיקוק תכנים חדשים הנוצרים ממהלך ההשמדה והשינוי שהזמן מייצר. חידוד הקסם של הצילום המיידי והנקודתי(יחסית למאה ה-19) אל מול הקסם המתמשך של הזמן שממשיך את פעולתו על הצילום.
העלאה באוב או דרישה אל המתים הוא טקס מיסטי, שבו מנסים המשתתפים ליצור קשר עם נשמה של אדם שמת, ולקבל מסר ממנה. וריאציות של הטקס קיימות בתרבויות רבות. בין הנפוצות שבהן: רופא אליל או מדיום, המכניס עצמו למצב טראנס באופן טקסי בניסיון לתקשר עם המתים או ישויות רוחניות אחרות. התורה אוסרת ביצוע טקסי העלאה באוב, דמותה של בעלת האוב מעין דור (שמואל א) היוותה השראה לסופרים ומשוררים רבים כמו שאול טשרניחובסקי וויליאם בלייק, וושינגטון הלסטון, וגוסטב דורה.

מוטי יפרח כשמאן מחייה את הצלם ופעולתו ומעביר אותה אל המאה ה-21 . כמעשה בעלת האוב. הוא מתחבר אליו ומעניק לו חיים חדשים, הוא הממשיך שלו הוא הגלגול החדש שלו דרך החומר שעבר טרנספורמציה.
במהלך הזה גם גיבוריו (גיבורות ברובן) זוכים לחיים חדשים ולנוכחות חדשה עם איכויות חדשות. האיכות מצמררת מרתקת ומהפנטת. השיטוט בגלריה מעביר רעד והשתאות. ההדפסות הגדולות בממדיהן בעלות האיכות הקטיפתית סוחפת את הצופה לעולם מאגי מכושף נטול זמן או מעל לזמן.

מוטי יפרח על התערוכה

"בשיטוט אינטרנטי בחומר צילומי, הסרוק בספריות ציבוריות ברחבי העולם, נוצר יקום של צילומים אנלוגיים, ברגע שמתגלה הסוד אפשר ללכת לאיבוד בתוך המרחב בעל האסתטיקה ופגעי הזמן שנוצרו בתוך הצילומים, ישנו חומר גלם למחקר סוציולוגי ואמנותי בלתי נדלה. העניין שלי בתוך השדה הזה הוא מימד הזמן והשפעתו על החומר הצילומי. בחירת הצילומים נעשתה באופן אינטואיטיבי בהמשך לנושאים בהם אני עוסק בצילומי האישיים ולפי מידת הנזק שנגרמה להם עקב התהליכים הכימיים במשך זמן ארוך.

הצילומים המוצגים בתערוכה הם במקור פלטות זכוכית מצופות אמולסיה צילומית (תמיסת חומר צילומי הרגיש לאור) בשחור לבן בגודל 9*12 ס"מ, אשר נסרקו ברזולוציות גבוהות מאוד ומותרות לשימוש לכל דורש ללא הגבלת זכויות יוצרים.הצילומים נלקחו מתוך ספרית הקונגרס האמריקאי, וצולמו על ידי צלם בשם סי. אם. בל, אשר פעל בעיר וושינגטון בארצות הברית ברבע האחרון של המאה ה-19״.

אודות מוטי יפרח

מוטי יפרח הוא צלם בוגר בצלאל בתואר ראשון ושני אשר מלמד ויוצר בירושלים במשך כמה עשורים.
עבודותיו עוסקות בנושאים חברתיים ומושגיים. מוטי הציג במספר רב של תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד בארץ ובחו"ל, וכן זכה בפרסים רבים על עבודתו בניהם מלגת קרן אמריקה ישראל, קרן ארתור גולדרייך וכן מלגת המועצה לאמנות במפעל הפיס עבור תערוכה וקטלוג מקיף.

התערוכה ״בעלת האוב״ תתקיים בשלב זה ללא קהל, בהתאם להוראות משרד הבריאות.
ההשתתפות באירוע הפתיחה של התערוכה פתוחה לכולם.

קישור לאירוע הפתיחה (באמצעות אפליקציית זום)
דף הבית של החוג לתקשורת צילומית
קראו על התערוכה "בעלת האוב" במגזין פורטפוליו