יום יבוא ונגיע לירושלים- תערוכה חדשה בגלריה עזריאלי

יום רביעי | 9.8.23 | 19:00

רחוב הנביאים 39, המכללה האקדמית הדסה ירושלים

אוצרת: כרמל גופר

מנהלת גלריה עזריאלי: יהודית גואטה

אוצרת גלריה עזריאלי: טלי קיים

אוצרת מלווה גלריה עזריאלי: ליטל מרקוס מורין

שִׁימְלָה, שִׁימְלָה אָגַרְצִ'ין, יְרוּסָלֵם דְּהָנָה? (חסידה, חסידה, ארצנו ירושלים, מה שלומה?) הייתה קריאתם של ילדי קהילת "ביתא ישראל" למראה להקות החסידות שהיו עוברות בשמי אתיופיה. הם האמינו שכל החסידות מגיעות מארץ ישראל. 

דרך הגעתם של ראשוני היהודים לאתיופיה לוט בערפל. הסברה המקובלת בקרב בני הקהילה היא כי הם היו צאצאים של בני שבט דן. על פי המסורת, מאז תקופת השבטים המשיכו בני "ביתא ישראל" לדבוק באמונתם ובאורח חייהם המיוחד אף שחיו בקרב עמים אחרים בעלי אמונות אחרות ולמרות ניתוקם המוחלט משאר תפוצות היהודים בעולם. קריאת הילדים סימלה יותר מכול את כמיהתם של יהודי אתיופיה לירושלים, שמאז ומעולם הייתה עבורם חלום אוטופי, אגדה רחוקה ומסתורית שסביבה נרקמו סיפורי גבורה על-אנושיים. 

המאייר אור יוגב  והצייר דוויט היילו מביעים בעבודותיהם את משאת נפשם של הכמהים לירוסלם: שהחסידה תיקח אותם עימה אליה. 

לפני כ-160 שנה החל הקשר של קהילת "ביתא ישראל" לירושלים להירקם לכדי עשייה. בשנת 1862 יזם הנזיר היהודי אבא מהרי מסע רגלי לירושלים. אמן הבינה המלאכותית דרור דסה נתן לנזיר החולם, הוגה הרעיון, חיים חדשים ו"ברא" אותו בממדי ענק. לבוש בגלימת נזיר ובעל שלוש רגליים הוא מדלג בקלילות מעל ים סוף, ובגדה מנגד נראית ירושלים של זהב.  

אילנה פרדה מנציחה רגע מכונן בחיי משפחתה: ההמתנה בחושך על אדמת אתיופיה לאחר שש שנות הציפיה בסודן למטוס שיגיח מהשמיים וייקח אותם לישראל.  עדן ילמה מנציחה את רגע הירידה מהמטוס, לו נתנה את השם Just Do It, ואת הצעדים הראשונים על אדמת המולדת. 

"עוד לא נשקתי לך אדמה", עבודתו של וודג׳ מלקה, היא ביטוי לגעגוע. בעבודה נראה אביו של האמן, יושב על יד חלון ביתו וחולם, אולי על נוף ילדותו, המרחבים ההרריים, העבודה החקלאית והשקט, "כאילו לא השלים עוד את העלייה".

דיוקנאות של פעילי העלייה יוסף דוד, חרות טקלה, ברוך טגניה וג'ורג' גוטלמן, שהיו מבין עמודי התווך של קהילת "ביתא ישראל", מונצחות בעבודותיהם של דנה יוסף וטל מגוס. אלו נודעו בסיפורי גבורה מצילי חיים ובמנהיגותם יוצאת הדופן למען הגשמת החלום להגיע לירושלים. רובם אינם ידועים מחוץ לשיח הפנים-קהילתי ואינם מוזכרים כלל בסיפור העלייה הממסדי.