דת כמשאב להכרה ולחופש: עבודה, מעמד ודת בקרב נגדים בצה"ל - מאמר חדש לחן ברם

ד"ר חן ברם, מרצה בכיר במכללה בחוג למדעי ההתנהגות ובחוג לעבודה סוציאלית, פרסם לאחרונה מאמר חדש בשם
דת כמשאב להכרה ולחופש: עבודה, מעמד ודת בקרב נגדים בצה"ל. המאמר נכתב בשיתוף עם ד"ר שלמה פישר.

תקציר המאמר

הנגדים הם חלק חשוב בצבא הקבע של צה"ל והם תורמים לו רבות, אולם הם סובלים מסטטוס נמוך. נגדים רבים מוצאים את עצמם כפופים לקצינים צעירים מהם בעלי פחות ניסיון וידע מקצועי, ולעתים קרובות מתייחסים אליהם כספקי עבודה שאין להם ידע ושיפוט מקצועי. אנו טוענים שהתחזקות דתית אורתודוקסית, בייחוד בכיוון המזרחי-חרדי, מספקת היררכיית סטטוס חלופית, שהנגדים יכולים להשיג בה הערכה עצמית, הכרה ושיפור בסטטוס החברתי. בבסיס תהליך זה מצויים המעמד והעוצמה שהדתיות המזרחית-חרדית השיגה במסגרות חשובות בחברה הישראלית. מעבר לכך, הדת מציעה לנגדים הזדמנות למימוש אנושי. במסגרות של לימוד תורה ושל דיון ושיח דתי הנגדים מקבלים הזדמנות לעסוק בערכים ובמושגים מתחומי הפילוסופיה והפסיכולוגיה של המוסר (בגרסתם הדתית), בשעה ששיח מן הסוג הזה מוגבל בצבא למעמד הקצינים.

אימוץ זהות דתית יותר מספק לנגדים משאב כפול. ראשית, הדת יכולה להיות משאב לחירות אישית. היא מציעה חזונות קוסמיים ותפיסות וחברתיות אוטונומיות וחלופיות המספקים מרחב, שניתן לסגת בתוכו מן הסדר הקיים, מן המעגלים של ייצור וצריכה שהסדר הקפיטליסטי כופה, ואף למתוח עליהם ביקורת ולהתנגד להם, וכך היא מעניקה תחושות של חופש וסוכנות. שנית, התחזקות דתית מאפשרת לקרוא תיגר על המערכות המעמדיות הקיימות ולקבל הכרה בתוך הקהילה האישית של הנגד. ואולם, פוטנציאל זה של הדת כמספקת סדר חברתי חלופי הוא מוגבל. המנגנונים היכולים להעניק הכרה ותחושת חירות מתקיימים בעיקר בתוך סביבה אתנית מוגדרת של קהילות מזרחיות שונות, והשפעתם מוגבלת אפוא לתחומה של סביבה זו.

המאמר דן בנגדים בצה"ל, ובמיוחד בתהליכי התחזקות דתית ו"התחרדות" של נגדים, והוא מופיע בגליון המוקדש לשאלות של דת וכלכלה. 

כפתיחה ו"טעימה" הנה ציטוט אחת מדברי הנגד בר-שא שבסיפורו אנו פותחים: "כשנשאל בשיחה אם היו לו עימותים עם קצינים, אמר תחילה שברמה האישית לא היו עימותים כאלה (ובתוך כך הוא הדגיש את כוחו כמפקד בסיס), אבל אחר כך הזכיר מקרה שבו כמעט העמידו אותו למשפט על רקע עימות הקשור לדת - טקס יום זיכרון לשואה ולגבורה. במקביל להכנות לטקס הוא שלח את הפקידה לשכפל דפי מזמורים (תהילים כנראה) וחילק אותם לחיילים שעמדו במסדר לקראת הצפירה כדי שיקראו את המזמורים לזכר קורבנות השואה. הקצין כעס עליו ונזף בו, ובר-שא ענה לו: 'כאשר יש למשפחתך אבל, היית רוצה שיקראו מזמורים או שנביא איזה סירנה ואתה ובני המשפחה שלכם תעמדו דום?'".

הדיון בנגדים ובדת מאפשר לבחון שאלות תאורטיות מרכזיות: משמעות השימוש הנעשה בדת והאפשרויות שהיא מספקת בהקשר של מעמד חברתי ומבנה חברתי, חשיבות הדת כמשתנה אנליטי עצמאי בניתוח חברתי, השפעתה על עיצוב מערכות חברתיות חיצוניות לה (ובמקרה זה, צבא בפרט והיררכיות חברתיות בכלל), וגם המגבלות של השפעה זו. בה בעת, אנחנו מקווים שיש כאן גם תרומה לדיון בדמות חשובה לדעתנו במערך הצבאי שהמחקר לא הקדיש לה תשומת לב רבה: "נגדים הם דוגמה מובהקת המשלבת שאלות של מעמד, סטטוס ותפקיד או מקצוע ארגוני.... אנשי קבע שיש להם אחריות מקצועית, ולרוב גם פיקודית – וגם בדמות סמלית בהיררכיות חברתיות כלליות. קיימת מערכת שלמה של דימויים על אודות דמות הרס"ר, אך בניגוד למערכת דימויים זו קיימות שונות ומורכבות בכל הקשור לנגדים ולזהותם. לדימויים עצמם יש כוח רב מאוד המעצב את המציאות החברתית שהנגדים פועלים בה וגם את התפיסות לגביהם מצד החברה. הנגד הוא איש קבע, חייל מקצועי שאינו קצין, ובמקרים רבים הוא ממלא תפקידים חיוניים במערך הצבאי, בייחוד במערך הטכני. במקרים אחרים הוא ממלא תפקידי ארגון שונים, למשל במערכים של שלישות, תחזוקה ולוגיסטיקה. עם זאת, כדמות סמלית הוא מזוהה בראש ובראשונה עם רס"ר המשמעת...." 

במאמר עשינו שימוש בחומרים שאספתי בתקופה שעבדתי כפסיכולוג ארגוני בצבא, ובמיוחד בהתנסות אינטנסיבית בסדנאות ארוכות (שלושה ימים כל סדנא) עם נגדים. בה בעת אספנו חומרים חדשים בעבודה אתנוגרפית בשני בתי כנסת, ובמיוחד בחרנו (בין השאר) לפתוח בסיפור של נגד שהיכרתי (וגם ראיינתי) בבית כנסת בעיר בדרום וקהילה הקשורה אליו. לא פחות חשוב – הכתיבה המשותפת איפשרה דיאלוג בין גישות תיאורטיות שונות לשאלות של זהות ומעמד (דווקא הגישה לדת הייתה דומה...) ומבנה המאמר משקף את הדיאלוג הזה.

'דת כמשאב להכרה ולחופש: עבודה, מעמד ודת בקרב נגדים בצה"ל', בכתב העת: "מגמות", נה(1) 192-167 (2020).

דף הבית של החוג למדעי ההתנהגות
דף הבית של החוג לעבודה סוציאלית
עמוד המרצה של ד"ר חן ברם