הרשמה אונליין
כניסת סטודנטים ומרצים
ברכות לד"ר טל מורס מהחוג לתקשורת צילומית על פרסום מאמר חדש בשם טוב למות? המאבק (החילוני) על תפיסת המוות הטוב בחברה הישראלית.
המאמר פורסם בספר סוף החיים: רפואה, משפט, ותרבות בישראל לנוכח פני המוות. עורכים: שי בריל, חיים חזן, יסכה כהן-מנספילד, שי לביא. הספר "נולד" במרכז מינרבה למחקר בינתחומי של סוף החיים.
מעט על המאמר
מאז טבע לכאורה טרומפלדור את המוטו "טוב למות בעד ארצנו", מילא הרעיון של מוות טוב תפקיד מרכזי בבניין האתוס הציוני והיווה מוטיב מרכזי במיתולוגיה הישראלית המתהווה. המוות הטוב, על פי תפיסה זו, זוהה עם גבורה, אומץ, אלטרואיזם והקרבה. בחלוף השנים, נדמה כי מורשתו של טרומפלדור עודנה רוככה או נוסחה מחדש. עם זאת, הרעיון של המוות הטוב לא נזנח לחלוטין, ולמעשה הוא צץ מחדש בהקשרים אחרים. בפרק זה, אני מצביע על השינויים בתפיסת המוות הטוב בחברה החילונית בישראל ממוות בנסיבות צבאיות למוות בנסיבות רפואיות, וטוען כי תפיסת המוות הטוב כמוות הרואי ממשיכה לקנות אחיזה בקרב קבוצות מרכזיות בחברה הישראלית. זאת, בניגוד לתפיסות מקובלות בקרב היהדות האורתודוכסית ביחס למוות הטוב.
הפרק מתמקד בשלושה מקרי-בוחן – מותם של ענת גוב, עדי טלמור ומתי מילוא. ניתוח המניפסטים התקשורתיים ששלושתם השאירו אחריהם מצביע על מהלך בו הנוטים למות מבקשים לעורר דיון ציבורי בנושא מושתק ובתוך כך, לבסס את הלגיטימיות של הבחירה "במוות הטוב". הדוברים, בעזרת אמצעי התקשורת של הזרם המרכזי, מבקשים לעורר דיון ציבורי ולזהות את הבחירה במוות עם ערכים של אומץ וגבורה, ובכך לקעקע את הגמוניה של השיח רפואי-טיפולי המבכר התמודדות רפואית עם מחלות סופניות על פני ניהול המוות. הפרק מנתח את השיח אודות הלגיטימיות של קבלת החלטות לסיום החיים ומזהה אותו כשיח של שליטה, המבקש להעביר את הסמכות לקבלת החלטות בנושא ממוסדות חברתיים (כמו הממסד הדתי, הרפואי או המשפטי) אל הפרט, ולבסס את השיח על המוות כשיח של בחירה ומימוש עצמי ולא של כניעה לגזירת גורל.
