הרשמה אונליין
כניסת סטודנטים ומרצים
התערוכה Mis(s)placed של נועה לבנת-אגמון, בוגרת החוג לתקשורת צילומית, היא תוצר של עבודה משותפת והנחייה לאורך שנתיים עם יובל טבול, מרצה בחוג לתקשורת צילומית, אוצר התערוכה ומנחה הפרויקט. התערוכה תיפתח ביום שבת, 07/08/2021, במסגרת פרויקט נדבך בבית האמנים בירושלים. התערוכה כוללת דימויים ועבודות וידאו ושימוש במצלמה אנלוגית.
אודות הפרויקט והתערוכה Mis(s)placed, מאת אוצר התערוכה יובל טבול
שייכות, זיכרון, געגוע ובית, תפישת המרחב, עיוותו ויצירת מרחבים ונופים "חדשים" אך מעורפלים – כל אלה הם חלק מהותי בפרויקט הצילום והווידיאו של האמנית נועה לבנת אגמון: Mis(s)placed.
בשנים האחרונות נעה האמנית על ציר לונדון-תל אביב, מוצפת בתחושות של זרות ושל אי שייכות, שהובילו ליצירת גוף עבודות, המבקש לבחון לעומק את תפישת המרחב ואופני ההתבוננות, זיכרון ושייכות. השימוש במצלמה אנלוגית סטריאופונית ובסרט צילום שחור-לבן מחדד את האיזון העדין שבין אסתטיקה לתוכן. ארבעת הדימויים, המתהווים בכל לחיצה על כפתור המַחְשֵף, יוצרים יחדיו ריצוד של המבט ואי נוחות נעימה, המכוונת את הצופה לחבר את הנוף מחדש ולתת משמעות ומִתאר ל"כאוס", הנובע מתהליך הצילום הסטריאופוני.
הנופים שבוחרת נועה לתעד בקפידה מצולמים, כאמור, באמצעות סרט צילום שחור-לבן ומתכתבים עם המסורת של רולאן בארת ושל וילם פלוסר, מדגישים את החיבור הצורני המתקבל, מעצימים את השינויים הקלים בנקודת המבט ויוצרים יחד נוף "חדש", זיכרון חדש, אולי אף מקום אוטופי, שאינו קיים באמת, אך מספק את תחושת השייכות המענגת.
בגוף העבודה של נועה בולטת הגרעיניות הגדולה יחסית למידותיו הקטנות של הנגטיב. פירוק אסתטי זה של הנופים המוצגים מתאפיין באיכויות רישומיות ומקנה לדימוי נראוּת רכה ומעורפלת, החוקקת בהתרחשויות רגעיות תחושת נצח על-זמנית.
עבודת הווידיאו מורכבת ממאות דימויים, המוצגים בגריד מתחלף, ביניהם עולים לעתים חללים שחורים של דימויים, נופים ומקומות נעדרים, ממש כמו זיכרון מקוטע וחסר של מקום מוכר. רצף הדימויים אינו מנכיח ייצוג של מקום, אלא מטשטש את ניסיון קריאת המציאות המוצגת ובולל את נופי אנגליה וישראל. בתהליך העריכה המורכב מתמודדת נועה עם כישלונות והצלחות, עם שברי זיכרונות לצד זיכרונות ברורים וצלולים, עם שייכות וזרות, עם מראות מוכרים ונופים רחוקים ועמומים, עם היעדר מקום, כאוס וקו מתאר, שמתוכם היא מחלצת משמעות.
נועה מפרקת את הנופים ואת הזיכרונות ומרכיבה אותם מחדש, מנסה להשתחרר מעול ההרמטיות של הזיכרון, ממפה מחדש את העבר, באמצעותו מנסה למפות גם את ההווה ואת העתיד. היא מבקשת ליצור מנגנוני שליטה וסדר חדשים, מרחבים חדשים של התבוננות חיצונית וחקר של מהות פנימית, ואולי דרכם להגיע אל המקום המושלם, האוטופי, שבו תרגיש בבית.
דף התערוכה באתר בית האמנים
דף הבית של החוג לתקשורת צילומית
מעט מן הדימויים:
