איך להפחית קוצר ראייה או למנוע התפתחותה

אנשים בעלי קוצר ראייה לא רואים טוב למרחק ולכן המצב קרוי "קוצר ראייה". בקוצר ראייה, קרני האור שנשלחות מעצמים במרחב אינן פוגעות ברשתית העין המתבוננת ונדרש תיקון אופטי של משקפיים על מנת לרכז את קרני האור על הרשתית לאפשר ראייה ברורה. בדרך כלל, קוצר הראייה נובע מאורך גלגל עין מדי ארוך. כשקוצר הראייה מאוד גבוה, אורך העין הינו ארוך במיוחד והדבר עלול להוליד סיבוכים בריאותיים כגון הפרדות רשתית, הפרדות זגוגית, קרעים וחורים ברשתית, לחץ תוך עיני מוגבר, ועוד. בארה"ב כ100 מיליון אנשים בעלי קוצר ראייה ובארצות אסיה מעל 80% מהאוכלוסיה בעלי קוצר ראייה.

שכיחות קוצר הראייה באוכלוסיה במגמת עלייה. בישראל, לדוגמא, בר-דיין ועמיתיו דיווחו ששכיחות קוצר הראייה בגברים ונשים עלתה מ20.3% ו22.1% ב-1999 ל28.3% ו32.3% ב-2002 ודיווחים ראשוניים של מחקר שנערך במחלקה ללימודי תואר ראשון באופטומטריה במכללה האקדמית הדסה מדווחים על שכיחות של 47% של קוצר ראייה במדגם של 35 תלמידים בין הגילאים 13-18 בצפון הארץ. לאור הסיבוכים הרפואיים הנילווים לקוצר ראייה גבוה, הרבה מאמצים מושקעים באיתור הגורמים לקוצר ראייה ומניעת היווצרותה.

הגורמים לקוצר ראייה אינם ידועים לחלוטין. עם זאת, חוקרים איתרו גן שספציפי לקוצר ראייה וכן ישנם מחקרים על תאומים באנגליה ובטאיוון שמצאו שבתאומים מונוזיגוטיים יש יותר סיכוי לקוצר ראייה כאשר תאום אחד בעל קוצר ראייה בהשוואה לתאומים דיזיגוטיים. מצד שני, ישנו גם גורם סביבתי. כבר ב1969 גילה יאנג שאסקימוסים שאינם רגילים לעסוק בעבודה ממרחק קרוב בעלי שכיחות מאוד נמוכה של קוצר ראייה.

בישראל נמצא שבנים חרדים נוטים לפתח יותר קוצר ראייה מאשר בנים חילוניים ודתיים לאומיים בני גילם וכן בנות חרדיות. ככל הנראה התפתחות זו קשורה בהרגלי למידה וקריאה ממושכים ללא עבודה למרחק רחוק. בארה"ב אנשים ששייכים לכת האמיש שעוסקים בחקלאות ולא לומדים מעבר לכיתה ט', בעלי שכיחות קוצר ראייה מאוד נמוכה ביחס לאוכלוסיה הכללית ועוד יותר בהשוואה לאוכלוסיה החרדית בארה"ב. המרכיב הסביבתי של קוצר הראייה מעודד מהבחינה שבעוד שלא ניתן לשנות גנטיקה, יש באפשרותנו להשפיע על סביבתנו ובכך למנוע החמרה של קוצר ראייה.

מיתוסים וממצאים למניעת קוצר ראייה:

1. להוריד משקפיים בזמן הקריאה- מחקרים מדווחים שהורדת המשקפיים בזמן הקריאה כמו גם הרכבת משקפיים ביפוקליות או מולטיפוקליות בעלות מספר מופחת באיזור הקריאה לא מאטים באופן שמשמעותי מבחינה קלינית את קוצר הראייה.
2. הפחתת המרשם במשקפיים- מחקרים מראים שהפחתת התיקון האופטי ("המספר") אינו מונע התקדמות של קוצר ראייה ואף עלול להחמיר את קוצר הראייה.
3. שינה בחדר חשוך- אפרוחים שגדלו בכלוב לגמרי חשוך לעומת כלוב מואר לחלוטין פיתחו יותר קוצר ראייה. מצד שני, במחקר קלאסי של קוין ועמיתים מ1999 55% מילדים שישנו עם תאורה מלאה בלילה פיתחו קוצר ראייה לעומת 34% מהילדים שישנו עם מנורת לילה ו10% מהילדים שישנו בחושך מוחלט. כל המחקרים שניסו לשחזר ממצא זה נכשלו. בנוסף, בארה"ב, החוקרים מצאו קשר בין הורים בעלי קוצר ראייה לשינה עם מנורת לילה וסברו שככל הנראה הילדים שפיתחו קוצר ראייה היו בעלי מרכיב גנטי לקוצר ראייה. 
4. צפייה בסרטים במסכי מחשב- במחקרם של סו ועמיתים שנערך בקוראה ב25 אנשים בגילאי 28 ומעלה, נמדד התיקון האופטי לפני ואחרי צפייה בסרטים דו ותלת מימדיים. קוצר הראייה גבר באופן משמעותי (כחצי מספר) לאחר צפייה בסרטים תלת מימדיים, אך רק כעשירית מספר לאחר צפייה בסרט דו מימדי. לפיכך, מומלץ להפחית בצפייה של סרטים תלת מימדיים וכן משחקי מחשב תלת מימדיים.
5. הפסקה מחוץ לכיתה- במחקר של וו ועמיתים שנערך לאחרונה בטייוואן בתלמידים בין הגילאים 7-10 בשני בתי ספר בו זמנית, 238 תלמידי בית ספר אחד נדרשו לבלות את ההפסקות בכיתה בעוד 333 עמיתיהם נדרשו לבלות את הפסקותיהם מחוץ לכיתה. לאחר שנה, לקבוצה שבילתה את ההפסקות בחוץ היה חצי מספר פחות במשקפיים מהקבוצה שבילתה את ההפסקות בפנים. רוז ועמיתים סברו שאולי קוצר הראייה המופחת היה קשור בפעילות ספורטיבית שיותר נוטים לעסוק בה בחוץ והם ערכו ניסוי בו תלמידים בילו את הפסקותיהם בפעילות ספורטיבית באולם ספורט. התלמידים הללו פיתחו קוצר ראייה בדומה לתלמידים שבילו את הפסקותיהם בתוך הכיתה. כלומר, רצוי להמליץ לילדים לבלות זמן בחוץ. אבל.. למה?
6. ויטמין די- כמות הויטמין באנשים בני 13-25 אינה שונה באנשים בעלי קוצר ראייה לעומת שאינם בעלי קוצר ראייה, אך נמצא קשר בין מוטציה גנטית שקשורה בויטמין די לבין קוצר ראייה. אז אולי כדאי לטול ויטמין די כדי למנוע קוצר ראייה.