הצעה להקמת קרן פנסיה ממלכתית

מאמר מאת פרופ' שלמה יצחקי, ראש החוג לכלכלה וחשבונאות.

על פי מיטב הערכתי המקצועית, העברת גורלם של החסכונות לפנסיה ולקופות גמל לידי טייקונים ואנשי שוק ההון מהווה את אחד הכישלונות הגדולים ביותר של המדיניות החברתית הממשלתית בשנים האחרונות. זאת בשעה שיש מנגנון ממשלתי מסודר המסוגל לבצע את העבודה בקלות יחסית וללא עלויות מיותרות. הגוף הממשלתי נקרא המוסד לביטוח הלאומי, שגובה תשלומים עבור הביטוחים הסוציאליים הכוללים את מס הבריאות ואת קצבת הזקנה.

הנימוקים מתחלקים ליתרונות של גוף ממלכתי ולחסרונות של שוק ההון:
יתרונות של גוף ממלכתי:

• לביטוח הלאומי יש מנגנון האוסף כבר היום את הנתונים על הכנסות השכירים והעצמאים לכל אורך החיים וזאת לצורך הביטוחים הסוציאליים שהוא מבצע. מכאן שאין צורך לבנות מנגנון איסוף של תשלומי שכר והכנסה עצמאית. כל מה שצריך לעשות הוא להוסיף שורה או שתיים בדיווחים הקיימים שידווחו על ההפרשות לקרן הפנסיה הממלכתית.
• כדי לבצע מעקב אחרי הכנסות של אדם לאורך החיים צריך מנגנון ריכוזי. זאת מאחר ויש צורך במעקב אחרי עובדים שמחליפים מקום עבודה, מחליפים כתובת, יוצאים לחו"ל וחוזרים.
• ממשלה יכולה לעשות ביטוח טוב יותר מאשר חברות קטנות, זאת כי המשמעות של ביטוח על ידי הממשלה היא שהביטוח נעשה על ידי כל האזרחים במדינה.
• גוף ממלכתי נתון לביקורת ציבורית ושל מבקר המדינה. גוף ממלכתי גם יכול לבצע ביקורת על המעביד שאומנם הפריש את הסכומים הנדרשים.

בהיותו גוף יחיד, אין צורך שהאזרחים יחפשו בקרנות למיניהם חשבונות רדומים. הנסיון נצבר במדינת ישראל במאה הקודמת הראה שמרבית האזרחים אינם מסוגלים ואינם יכולים לעקוב אחר ההפרשות שהופרשו עבורם בזמן היותם צעירים. ניסיון זה נצבר בעקבות מלוות החובה שהיו בזמנו במדינת ישראל, (שהאחרון שבהם היה "מלווה שלום הגליל" ) ושבעקבותיו הצטברו בבנק ישראל חשבונות רדומים של אזרחים שנוכה עבורם המלווה ושנותק הקשר עימם.
החסרונות של שוק ההון:

• בשוק ההון יש יתרונות לגודל כלומר שלגודל שככל שהגוף גדול יותר כן עלויות התפעול שלו קטנות יותר. לכן, אין לצפות שתתקיים תחרות חופשית בשוק הזה. מי שאינו חושב שבשוק ההון יש יתרונות לגודל שיכנס לבנק הקרוב וינסה לקבל הלוואה באותם תנאים שמקבל טייקון. לכן, הטיעונים על יעילותה של התחרות החופשית אינם מתאימים לשוק ההון.
• אנשים צעירים אינם מסוגלים לעקוב אחר ההפרשות של מקום העבודה שלהם לקרן פנסיה הן מאחר ואינם חושבים על העתיד הרחוק והן מאחר וצריך מערכת שתזכור את כל מקומות העבודה שעבד בהם ושהפרישו לו כספים עבור קופות הגמל. לכן מישהו צריך לבצע את המעקב עבורם.
• קופות הגמל למיניהן מחליפות בעלים ומחליפות שמות ועל כן העובד שהופרשו לו כספים צריך להתמצא לא רק בכל מקומות העבודה שעבד בהם אלא לדעת לכל קופת גמל שאליה הופרשו כספים עבורו, גם את שרשרת השמות שהחליפה הקופה. לכן, חשבונות אבודים ללא דורש מהווים פרנסה לא רעה לקופות הגמל. לקופות הגמל אין מניע רציני לחפש את הבעלים של החשבונות האבודים.

לכן, יש טעם להקים קופת פנסיה ממלכתית שתהיה אחראית על הביטחון הכלכלי של האוכלוסייה המבוגרת. וועדות לבחינת הקמת פנסיה ממלכתית הוקמו כבר בשנות השבעים של המאה הקודמת. אבל מאומה לא יושם. ניתן להגביל את הפנסיה שנצברת בקופת הפנסיה עד תקרה מסוימת כמו למשל פעמיים השכר הממוצע הצפוי להיות במשק. מכאן שרק אנשים שהם מהעשירונים הגבוהים יופנו לקופות הפנסיה או הגמל הפרטיות לביטוח פנסיוני על השכר שהוא מעל לתקרת הפנסיה הממלכתית.

נעבור להשוואה של העלויות של פנסיה ממלכתית לעומת פנסיה פרטית ונראה איפה הולך הכסף. העלויות של איסוף הכספים ומעקב עבור פנסיה ממלכתית הן מזעריות מאחר והמנגנון כבר קיים. כל מה שנותר הוא הוספת מנגנונים להשקעת מה שנצבר וחלוקה של הפנסיה וזאת בדומה לקצבות הזקנה.

תקרת העלות של קופת הגמל הפרטית נקבעת על ידי האוצר. תקרה זו תחול על כל העובדים החלשים. החל מ 2014 תהיה בסדר גודל של כאחד אחוז לשנה מהערך הנצבר בקופת הגמל, וזאת לאחר שבשנים האחרונות היתה בסדר גודל של שני אחוזים. היא חלה על הערך המצטבר בקופת הגמל. בהנחה שוותק ממוצע בקופת פנסיה יהיה 20 שנה, ובהנחה שההפרשה הפנסיונית היא 20 אחוז מהשכר הרי שאחד אחוז מהצבירה הופך לארבעה אחוז מהשכר השנתי. (עשרים אחוז מעשרים אחוז הם ארבעה אחוזים).
לצרכי קלות החישוב נניח שהשכר השנתי במשק הינו כ 300 מיליארד ש"ח. ארבעה אחוזים מהווים 12 מיליארד ש"ח. נניח עתה שהעלות הנוספת לניהול פנסיה ממלכתית היא 2 מיליארד ש"ח. הרי שיש כאן חיסכון של עשרה מיליארד ש"ח.

לבסוף כדאי להוסיף שלוש הערות:

• המודל שאני מציע איננו המצאה שלי אלא שהוא מתקיים בארצות הברית. שם לא הפקירו את שכבות הביניים לשוק ההון וקיימת פנסיה חובה (שנקראת Social Security ) והיא מבטחת ביטוח פנסיוני חובה. רק לבעלי הכנסות גבוהות יש תוספות לפנסיה דרך שוק ההון.
• האומדן שאני מציע הוא אומדן שמרני. כך למשל, לא כללתי את הכנסות העצמאים במשק שגם עליהם תחול פנסיה ממלכתית.
• בארץ נפוצה שיטת השלוף. מציגים מצגת לממשלה ומדברים על מצב חירום ואז אין זמן לחשוב ומקבלי ההחלטות לא כל כך יודעים על מה החליטו. תכנון של פנסיה ממלכתית אינו יכול להיעשות טוב בשיטת השלוף. הוא מחייב מחשבה, דיונים והכנסה זהירה של הפנסיה הממלכתית וזאת על מנת להימנע מזעזועים מיותרים בשוק ההון. 
• אבל, לפני שגוזרים גזרות על הציבור, כדאי גם לבדוק באם ניתן לייעל את התכנון הכלכלי הממשלתי וזאת על מנת למנוע פגיעה מיותרת בציבור. 

מי שעלולים להפסיד הם המנהלים והבעלים של קרנות ההשתלמות, קופות הגמל, חברות הביטוח ועל כן יש לצפות להתנגדות להצעות של בעלי הון, מנהלי קרנות השתלמות ואלה שרואים את עתידם כמצטרפים בעתיד לניהול קרנות השתלמות.

ניהול הכספים בגוף הממלכתי:
הכספים עבור הפנסיה הממלכתית יופקדו בקרן מיוחדת שתתמחה בהשקעות תשתיות מניבות. כך למשל ניתן לחשוב על השעות בדיור ממלכתי להשכרה, דרכי אגרה, נמל תעופה שההכנסות ממנו יהיו קודש לתשלום גמלאות וכן הלאה.

המאמר התפרסם בדה-מרקר ב-3.12.14