אל מי מופנת התפנית?

מזה כשבועיים, מאז ערך דונלד טראמפ שינויים נוספים בצוות הקמפיין שלו וצירף את קליאן קונווי, סוקרת עתירת ניסיון, ניכר כי הוא מנסה לרכך את סגנון הדיבור שלו, למתן עת עמדותיו ולפנות לקהלים רחבים יותר מבעבר: הוא הודה כי הוא מצטער על כך ש"בלהט הדברים ... אתה לא בוחר את המילים הנכונות"; ניסה לפנות למצביעים שחורים בתחזית כי בתום כהונתו הראשונה 95% מהם יצביעו עבורו; חזר בו מעמדותיו הנוקשות בסוגיית ההגירה בהצעה לאפשר למהגרים לא חוקיים להישאר בארה"ב בתנאי שישלמו מיסים כחוק – המדיניות שאובמה ניסה לקדם בשנים האחרונות –בעודו מגלה למאזיניו סוד, ש"אובמה בעצם מגרש מהגרים לא חוקיים"; נפגש עם קבוצה של מנהיגים היספאנים שמרניים; וכעת מתכנן ביקור (פיוס?) במקסיקו.

מאז הבטיח ביוני את מועמדותו לנשיאות, ניסתה התקשורת שוב ושוב לאתר את "התפנית" – הרגע שבה יושק טראמפ 2.0: מועמד מתון ושקול, המתאים עצמו למסע בחירות ארצי לנשיאות ומותיר מאחור את המתמודד חסר העכבות שהכרנו בבחירות המקדימות. אולם, לא ברור אם אכן אפשר לראות בהתפתחויות האחרונות, חודשיים וחצי בלבד לפני הבחירות, תפנית, או שמדובר בעוד מאותם זיגזוגים (או באנגלית – flip-flops) שכמותם ראינו בעבר אצל טראמפ, כמו למשל בעמדותיו על הגירת מוסלמים לארה"ב, נושא מרכזי בקמפיין שלו לקראת הבחירות המקדימות. האיסור המוחלט שדרש על כניסת מוסלמים לארה"ב התחלף במאי ל"זאת רק הצעה", וביוני הסבירו בקמפיין שלו שהאיסור לא יחול על כל המוסלמים אלא רק על אלה מ"מדינות טרור". ביולי, טראמפ ערפל את עמדתו עוד יותר בטענה כי הוא מרחיב את הצעתו – לאחר שיו"ר המפלגה הרפובליקנית ובכירים בצוות שלו אמרו כי הוא ממתן את עמדתו – כך שהאיסור יחול על מהגרים ממדינות ש"נפגעו" על ידי טרור (הוא השתמש בניסוח המבלבל "compromised by terrorism", שאפשר לפרשו גם כהתפשרות עם טרור).

ומה חושבים אזרחים ממוצא היספני על ההתמתנות בעמדותיו בנוגע למהגרים לא חוקיים? התקשורת ההיספאנית והסקרים האחרונים מצביעים על חוסר אמון עמוק בטארמפ. בשעה שמועמדים רפובליקנים בשתי מערכות הבחירות האחרונות נהנו מכ-30% מקולות ההיספאנים ברחבי ארה"ב, שיעור זה עומד בסקרים האחרונים על 23% לכל היותר. יש לזכור כי רוב המצביעים ההיספאנים בארה"ב הם קתולים, ועל כן הסלידה שלהם מטראמפ אינה נובעת רק מעמדותיו הנוקשות בסוגיית ההגירה ומיחסו המבזה כלפי אמריקנים ממוצא היספאני, אלא גם מדברי הביקורת של האפיפיור על טראמפ: "מי שחושב רק על בניית חומות ... אינו נוצרי". לעמדות ההיספאנים חשיבות רבה, שכן הם צפויים להיות לשון מאזניים במדינות קריטיות, כמו פלורידה, נבדה, קולורדו ואריזונה. סקר מתחילת אוגוסט מראה כי שיעור התמיכה בטראמפ בקרב היספאנים בפלורידה, שם הם מהווים 20% מבעלי זכות הבחירה, עומד על כ-13% בלבד, נמוך מן הממוצע הארצי. לשם השוואה, בבחירות הקודמות בלטה פלורידה בתמיכה גבוהה של היספאנים במועמדים הרפובליקנים: כ-40% ממצביעים אלה תמכו במקיין ב-2008 וברומני ב-2012, הרבה מעל הממוצע הארצי. אגב, גם תמיכה נרחבת זו לא סייעה להם, ושניהם הפסידו שם לאובמה. חלק מן הצלילה בתמיכת הציבור ההיספאני של פלורידה במפלגה הרפובליקנית נובע מהצמצום בגודלה היחסי של קהילת יוצאי קובה בפלורידה – קבוצה הנודעת בתמיכתה במפלגה הרפובליקנית – אך הירידה המשמעותית השנה מלמדת על אי נחת נרחבת ממועמדותו של טראמפ. מדינה נוספת שבה מקווים הדמוקרטים כי היספאנים יטו את הכף לטובתם היא אריזונה, שמאז 1952 הצביעה ברציפות למועמדים רפובליקנים, למעט ב-1996, כאשר ביל קלינטון ניצח בה. במדינה זו, שבה ההיספאנים הם כמעט שליש מהתושבים ו-22% מבעלי זכות בחירה, הפער בסקרים בין טראמפ לקלינטון עומד כעת על פחות מ-3% לטובת טראמפ.

התמיכה בטראמפ בקרב אפריקנים-אמריקנים נמוכה אף יותר. למרות שהמקורבים לטראמפ וטראמפ עצמו חוזרים ומדגישים כי הם פונים כעת למיעוטים ובמיוחד לאפריקנים-אמריקנים, התמיכה בו בקרב אוכלוסייה זו עומדת על 8% לכל היותר, וכנראה שהרבה פחות; זהו שיעור נמוך במיוחד גם בהשוואה לתמיכתם הדלה במועמדים רפובליקנים לאורך מחצית המאה האחרונה, תמיכה שלא עברה את רף 15 האחוזים. קשה לראות כיצד מאמצים של טראמפ להתנער משרשרת אמירותיו הגזעניות לאורך השנה האחרונה תביא לשינוי בעמדות הציבור האפריקני-אמריקני. מנסיונם של השחורים בארה"ב, אמירות גזעניות כלפי קבוצות אחרות סופן לעודד גזענות גם כלפיהם, והם מגלים ספקנות עמוקה כלפי "תפניות" בעמדות גזעניות של אישים עם היסטוריה של אמירות שנויות במחלוקת.

בעוד שאת הזיגזוגים בנושא ההגירה אפשר לייחס לניסיונו של טראמפ לשפר את מעמדו בקרב היספאנים, הרי שאת פנייתו לקהילה השחורה יש להבין בהקשר אחר לגמרי. הצהרותיו על הפנייה לקהל האפרו-אמריקני נאמרו עד כה בקהילות עם רוב לבן מוחלט, ובאירועים שמספר המשתתפים הלא לבנים בהם היה זעום או אפסי. טאמפ לא ערך עד כה ולו אירוע אחד בשכונה עם רוב שחור. יתרה מכך, הפנייה לאוכלוסייה זו נעשתה תוך הצגת הציבור השחור בפני מאזיניו הלבנים באמצעות הכללות מוטעות וסטראיטיפים נפוצים של עוני, אבטלה ופשע. למשל, לטענת טראמפ הקהילה השחורה סובלת משיעור אבטלה של 58% בקרב צעירים, בשעה שנתון זה עומד על פחות מ-19%; אין ספק שזהו שיעור גבוה – וכפול מזה של צעירים לבנים – אך עדיין נמוך מאוד בהשוואה לנתונים שטראמפ הציג. אם אכן מופנים מסרים אלה לקהל השחור, הרי שזהו כישלון מהדהד. באחת העצרות סיכם טראמפ את דבריו בהצעה ששחורים יצביעו לו, כי "מה לעזאזל כבר יש לכם להפסיד?" "את הכל!" כתב לאונרד גרין, עיתונאי שחור, במאמר השער ב-New York Daily News לפני ימים אחדים: את הכבוד העצמי, את העתיד שלי, של ילדי ושל נכדי.

גם אם טראמפ לא מבין זאת, הרי שמנהלת הקמפיין שלו יודעת היטב: מסרים אלה לא מופנים כלל לקהל השחור אלא למצביעים לבנים בעלי השכלה על-תיכונית החיים בפרברים. מאז 1952, העניק פלח דמוגרפי זה את רוב הקולות שלו למפלגה הרפובליקנית. ב-2012 נהנה רומני מייתרון של 6% בקרב קבוצה זו, אך ייתרון מסורתי זה נמחק כעת לחלוטין. מצביעים אלה נרתעים מן הזיהוי עם טראמפ בשל עמדותיו הגזעניות, ועל כן ריכוך עמדות אלו – לפחות בעיניים לבנות – תקל עליו להשיג את קולותיהם החיוניים לניצחונו.