הרשמה אונליין
כניסת סטודנטים ומרצים
הקובע הוא מבחן התוצאה
המכללות האקדמיות הוקמו בתחילת שנות ה-90 כדי לתת מענה לגידול באוכלוסייה ועל מנת להרחיב את הנגישות של אוכלוסיות רבות להשכלה הגבוהה בישראל. מאז, עולה הטענה כי באוניברסיטאות לומדים סטודנטים עם נתונים גבוהים יותר מאשר במכללות והדבר משמש פעמים רבות כביקורת נגד המכללות שמקבלות סטודנטים עם ציונים נמוכים.
עיקר השיח כיום, אשר מתנהל סביב נקודת הכניסה של הסטודנטים למכללות ולאוניברסיטאות הינו מוטעה בעיניי. לתפיסתי, יש להתמקד הרבה יותר בסוף התהליך: מהי איכותם של בוגרי המכללות? מהם הכישורים להשתלבות בהמשך לימודים ובשוק העבודה? כאשר בוחנים את התשובות לשאלות אלו, ניתן גם לענות על שאלת השאלות: האם הושגו המטרות שלשמן הוקמו המכללות?
לאחרונה, פרסם אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר סקירה המלמדת כי נתוני השכר של בוגרי המכללות טובים לא פחות ובחלק מהמקרים אף יותר, מנתוני השכר של בוגרי האוניברסיטאות באותם המקצועות. הנתונים הללו אולי הפתיעו את רוב הציבור, אך את בוגרי המכללות האקדמיות בישראל, הנתון לא בהכרח הפתיע. הם מודעים לדרך שהם עשו ולערך המוסף שלהם לשוק העבודה.
היכולת של מכללה אקדמית להנגיש את ההשכלה הגבוהה לסטודנטים שהיו יכולים ללכת לאיבוד באוניברסיטאות, אם בכלל היו מגיעים אליהן, היא הסיפור המרכזי פה. המכללות משקיעות משאבים רבים במסלול שהסטודנטים עושים מנקודת פתיחה שהיא אולי נמוכה יותר, לנקודת סיום גבוהה, שוות ערך לסטודנטים באוניברסיטאות. מעטפת שלמה של שירותים שהסטודנט מקבל כדוגמת יחס אישי, מרכזי תמיכה בכלל הסטודנטים המתקשים ולא רק בבעלי צרכים מיוחדים, ושירותים נוספים שבאמצעותם הוא מגיע לרמה גבוהה הרבה יותר מנקודת ההתחלה שלו.
מצוינות אקדמית לא צריכה להימדד רק בנקודת הפתיחה של הסטודנטים ומי מהם הגיע עם ציון פסיכומטרי או ממוצע בגרויות גבוה יותר. כאשר הם נכנסים בשערי ההשכלה הגבוהה הם מקבלים הזדמנות שווה להגיע רחוק ומה שקובע הוא מבחן התוצאה. ההצלחה הראשונית של המכללות בעצם הקמתן היא בכך שצעירים רבים מקבלים הזדמנות להצליח, דבר שהם לא קיבלו בהכרח עד שנכנסו לשערי האקדמיה. ההצלחה האמיתית היא באיכות האקדמית והמקצועית של הבוגרים שיוצאים בסוף הדרך.
חשוב להבין כי המכללות אינן מתחרות באוניברסיטאות, הן למעשה משלימות אותן ואף מגדילות את שיעור המועמדים לתארים אקדמיים מתקדמים. המכללות צריכות להימדד בשני פרמטרים מרכזיים - הרמה האקדמית ואופן ההשתלבות של הבוגרים בשוק העבודה. יש שמצליחות יותר ויש שמצליחות פחות, אולם, במבחן המציאות, המכללות הצליחו להגדיל את הכמות, כאשר את האיכות הן מספקות בסוף הדרך.
הגיע הזמן שהשיח סביב האקדמיה ישתנה ויעבור מהתמקדות בנקודת ההתחלה לנקודת הסיום, כיוון שכאשר בוחנים את הסטודנט כפי שהוא יוצא כבוגר האקדמיה ולא רק איך שהוא נכנס אליה, זוהי האפשרות הטובה ביותר לבחון גם את הדרך שהוא עבר. האם היטיבה עימו ולאלו הישגים היא הובילה אותו.
הכוח של ההשכלה הגבוהה הוא גם ביכולת שלה לתת מענה למגוון רחב של אוכלוסיות. אם ההשכלה הגבוהה הייתה נחלתן של קבוצות מצומצמות באוכלוסייה, הדבר היה מעצים את הפערים החברתיים. לשמחתי, בישראל, הקמת המכללות מאפשרת לרבים לרכוש השכלה גבוהה וככל שחולפות השנים, המכללות מוכיחות יותר ויותר את חשיבותן ותרומתן לחברה הישראלית.
