מהשכלה לתעסוקה – תפקידו החדש של הסגל האקדמי

לאורך השנים, מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל נמדדו על פי אחוזי הבוגרים ומצוינות אקדמית. בשנים האחרונות התווסף מדד חשוב לבחינת ההצלחה של אוניברסיטאות ומכללות והוא אחוז הבוגרים שעובדים בתחום בו הם למדו.

חלק מרכזי מהנהירה של סטודנטים לתואר ראשון מאוניברסיטאות למכללות, נובע בין השאר מהעובדה שהלימודים במכללות פרקטיים יותר ועל כן, מתכתבים יותר עם שוק התעסוקה. גם אם המדד אינו נבחן אובייקטיבית על ידי גורמים חיצוניים כמו התאחדות הסטודנטים, המוסדות לבטח מודדים את עצמם.

במסגרת ההפנמה כי התרגום של הלימודים לתעסוקה הינו אחד המשתנים המשפיעים ביותר על ההחלטה של סטודנטים לעתיד היכן ילמדו, הרוב המוחלט של מוסדות ההשכלה הגבוהה החלו לפתח פעילויות הכוון לקריירה בצורה זו או אחרת.

יש שעשו זאת באמצעות חברות השמה חיצוניות שיושבות בתוך הקמפוסים ויש שעשו זאת באמצעות הקמת יחידות ייעודיות לתחום. היחידות הללו שואפות לתת לסטודנטים מגוון רחב של שירותים כדוגמת סדנאות הכנה לשוק העבודה, הדרכה בקורות חיים וכיוצא בזה.

מעבר לכך, במרבית המוסדות ובתחומי לימוד רבים החלו להתפתח תכניות התמחות שונות ומגוונות המאפשרות לסטודנטים דריסת רגל והתנסות מעשית בשוק העבודה, ולמעשה מהוות את החלק הפרקטי בלימודים.

ככל שהפעילות הזאת הולכת ומעמיקה, עולה יחד איתה הצורך לייצר ערך מוסף שיגדיל את אחוז הבוגרים שמשתלבים בשוק התעסוקה בתחום הלימודים שלהם ואחת מנקודות המפתח בעניין זה צריכה להיות הסגל האקדמי.

היום, אנחנו מצפים ממרצים לא רק להעביר את ההרצאות, את המבחנים ולהשלים את הקורס, היום אנחנו גם מצפים מהם להיות חלק אמיתי מהמאמץ שלנו לייצר לסטודנטים את ערך המוסף שיעזור להם לתרגם את ההשכלה שלהם לתעסוקה.

חלק משמעותי מהמרצים, לבטח במכללות, הינם במקביל בעלי תפקידים במשק והיתרון שלהם בהיבט הזה הוא עצום. הם מכירים את התחום הספציפי ועל כן יכולים לתרגם אותו להוראה ולשלב רעיונות מעשיים בתוך הלימודים התיאורטיים. הם מחוברים לשוק העבודה ויכולים להגדיל את ההיצע של הצעות העבודה לסטודנטים ולבוגרים, כיוון שכיום חלק גדול מהמשרות אינן מפורסמות, אלא מועברות מפה לאוזן. יתרה מזאת, הם יכולים לייצר יחד עם היחידות להכווני קריירה שפועלות בתוך המוסדות, מנגנוני פעולה יעילים יותר שיטיבו את השירות שניתן לסטודנטים בתחום זה.

מעבר לכך, מעורבות אמיתית של המרצים בתהליך שמתחיל בלימודים ונגמר בהכוונה לשוק התעסוקה, ייצר אצלם את המחויבות והאחריות לעניין הזה באופן שיסייע להם להטמיע ככל שניתן היבטים מעשיים בתכני הלימוד שלהם.

בסופו של יום, מזה מספר שנים מחלחלת בתוכנו כמנהלי מוסדות השכלה גבוהה בישראל ההבנה כי מעבר לידע העצום שאנחנו מעניקים לסטודנטים שלנו, יש לנו אחריות מעשית לייצר להם גשר לשוק העבודה. לפיכך, עלינו להמציא את עצמנו בכל פעם מחדש בתחום הזה ולא לשקוט על השמרים.

שם המשחק במערכות החינוך וההשכלה זה פיתוח ההון האנושי, על מנת לעשות זאת אנחנו צריכים להשתמש בגורם האנושי ובמקרה הזה מדובר בסגל האקדמי, כקטליזטור להצלחה.

לקריאת המאמר בדה-מרקר