מי זוכר את הסגן של המועמד?

הידיעות על הבחירה של הילארי קלינטון בסנטור טים קיין למועמד לסגן נשיא לוו בפרשנות כי הסנטור מווירג'יניה יוכל לסייע לה לגרוף קולות במדינה מתנדנדת זו, שב-13 מתוך 14 הבחירות לנשיאות שנערכו בין 1952 ל-2004 ניצח בה המועמד הרפובליקני.

טענות מסוג זה – כי המועמד לסגן נשיא יסייע למועמד לנשיאות לזכות בקולותיהם של בני המדינה, האזור או הקבוצה האתנית או הדתית שלה הוא שייך – מושמעות תדיר בניתוח הבחירה של סגני נשיאים, וככל הידוע מדריכה גם את "צוותי החיפוש" שמנהלים המועמדים לנשיאות לאיתור סגנים מתאימים. שיקול זה גם הנחה את עסקני המפלגות, אשר עד 1940, כאשר הנשיא פרנקלין רוזוולט קבע כי הוא יהיה זה שיבחר את סגן הנשיא, בחרו את המועמדים לסגני נשיאים בוועידות המפלגתית הארציות. כך, הקפידו לבחור זוגות מועמדים לנשיא ולסגן נשיא שיציגו איזון בין-אזורי, אם זה בין הדרום לצפון או בין צפון-מזרח ארה"ב למערבה.

אולם בספר שהתפרסם לאחרונה (The VP Advantage: How Running Mates Influence Home State Voting in Presidential Elections), טוענים שני חוקרי מדע המדינה, כריסטופר דווין וקייל קופקו, כי טענה זו היא יותר מיתוס ממציאות. סקירה של תוצאות הבחירות במדינות לאורך מאה השנים האחרונות מלמדת לטענתם כי בדרך כלל ההשפעה של סגן נשיא אינה כה קריטית ולעתים חסרת משמעות לחלוטין. הבעיה המרכזית היא כי כדי שלדמות סגן הנשיא תהייה השפעה במדינה שבה הוא מתגורר, עליו להיות מוכר ואהוד ולכהן בתפקידים ציבוריים לאורך שנים; מצב זה מתקיים בדרך כלל רק במדינות קטנות, כמו במקרה של ג'ו ביידן מדלאוור הקטנטנה, אך למדינות אלו השפעה זניחה על המפה האלקטורלית.

דוגמה מפורסמת שבה בה הם דנים בספרם היא הבחירה ב-1960 בלינדון ג'ונסון, אז סנטור מטקסס, כסגנו של ג'ון קנדי ממאסצ'וסטס, כמי שיבטיח את קולותיה של מדינה זו ושל הדרום כולו למפלגה הדמוקרטית. אולם, אף שהדמוקרטים ניצחו בטקסס וברוב מדינות הדרום האחרות, כותבי הספר לא מצאו כל עדות לכך שמועמדותו של ג'ונסון לסגן נשיא תרמה לכך. בחינה של סקרי דעת קהל באותה שנה מלמדת כי ג'ונסון לא נהנה מפופולריות רבה במדינתו. להיפך, הוא היה פחות אהוד בטקסס מאשר במדינות דרומיות אחרות, ומצביעים דרומיים אהדו אותו פחות מאשר מצביעים בצפון.

מסקנתם של החוקרים היא כי גם אם בחירה בסגן נשיא "משלנו" מעלה את האהדה למועמד בקרב קבוצה מסוימת, לשיפור זה אין השפעה בבחירות או שההשפעה זניחה מאוד. בסופו של יום, הם קובעים, המצביעים בוחרים בנשיא ולא בסגן נשיא. דוגמאות נוספות? הבחירה בנשים כמועמדות לסגן נשיא – ג'רלדין פררו הדמוקרטית ב-1984 ושרה פיילין הרפובליקנית ב-2008 – לא סייעו למועמדים שבחרו בהן לזכות בשיעור הצבעה נשי גבוה מן הרגיל למפלגתם, והבחירה בג'ו ליברמן היהודי על ידי אל גור לא שיפרה את מצבה של המפלגה הדמוקרטית בקרב מצביעים יהודים, שכן אלה כבר הצביעו ברוב מוחלט למפלגה זו.

עם זאת, הם מצביעים על מקרה אחד שבו דווקא בחירה במועמדת לסגנות נשיא ממדינה קטנה יכולה הייתה להטות את הכף. בבחירות 2000, בחן אל גור את האפשרות לבחור לסגניתו את מושלת ניו המפשייר, ג'ין שאהין, דמות אהודה במדינתה. לבסוף בחר בג'ו ליברמן מקונטיקט. בניו המפשייר באותה שנה – בשונה מכל שכנותיה בניו אינגלנד – זכה ג'ורג' בוש, אך שאהין הדמוקרטית הצליחה להיבחר מחדש לתפקיד המושלת. לו הייתה שאהין סגניתו של גור, אפשר שארבעת הקולות האלקטורלים של מדינה קטנה זו היו מצילות אותו, ופלורידה הייתה הופכת לחסרת משמעות. וכל השאר – היסטוריה...

לקריאת המאמר באתר "מאקו"