גברים חולים

אתן ודאי מכירות את התופעה – הגבר שלכן קצת מצונן, אולי חום נמוך, צריבה קלה בעיניים – אבל הוא מקטר כאילו הוא מקסימום עומד להיפרד מהחיים. את מתרוצצת סביבו, מביאה מרק ותה חם, בעודו גונח ומרחם על עצמו, ואחרי שעות של קיטורים ורחמים עצמיים – הוא פתאום קם ויוצא לעבודה חולה. מחקרים הוכיחו שאנחנו לא מדמיינות – גברים מקטרים יותר כשהם חולים, אבל בכל זאת רצים לעבודה. הנה כמה ממצאים מעניינים, שידברו לכל אישה.

• בסקר של קארל אליוט מEngage Mutual על 3000 גברים נמצא כי גברים חולים פחות מנשים (חמש לעומת שבע פעמים בשנה), אבל בכל פעם שהם חולים – הם דואגים ליידע את כל הסביבה.
• אחד מכל שני גברים מגזים בתיאור המחלה שלו כדי לזכות במקסימום סימפתיה. הוא מתאר למשל הצטננות כ"שפעת", וכאבי ראש כ"מיגרנות". באנגלית יש לזה אפילו ביטוי - Man flu – שמתייחס לנטייתם של גברים להקצין ולהגזים בתיאור מחלתם.
• עוד מצא הסקר כי גברים מרחמים על עצמם יותר מאשר נשים והם מקטרים ומתלוננים יותר כשהם חולים. 57% מחפשים תשומת לב באופן קבוע כשהם חולים, ו65% נאנחים וגונחים כל הזמן.
• ובכל זאת – למרות הקיטורים – גברים נוטים, יותר מנשים, להמשיך בחיים כרגיל, כולל ללכת לעבודה. 76% מהם בוחרים ללכת לעבודה במקום לנוח בבית.
• יותר מכך – גברים ייטו פחות מנשים ללכת לרופא ואף יימנעו מכך, ולכן יאובחנו מאוחר יותר כחולים למשל בסרטן או בסוכרת – תופעה שמדאיגה מאוד את מערכת הבריאות בבריטניה - על פי דיווח של הBBC.
• ואיך מגיבות הנשים למחלות הגברים? קארל אליוט מצא כי שש מתוך עשר נשים אינן אוהבות לראות את בני הזוג חולים, ו49% משתדלות מאוד לתמוך בהם בזמן מחלתם. ואיך הן תומכות בגבר החולה? 46% עושות לבן הזוג אמבטיה, 27% מביאות לו ארוחת בוקר למיטה, ושני שליש יקפצו לבית המרקחת להביא לו תרופות.
• ולסיום - מחקר חדש של אוניברסיטת סטנפורד מוכיח כי ישנו בסיס מדעי לקיטורים של הגברים – הם אכן מחלימים לאט יותר מנשים ואכן חווים אחרת שפעת. הכל בגלל הורמון הטסטוסטרון הגברי שפוגם ביכולת של גופם להילחם בווירוסים. נשים, לעומת זאת, זוכות בהורמון האסטרוגן שמחזק את מערכת החיסון שלהן ומאט את התפשטות הווירוסים בגופן (כל עוד הן פוריות).

הכותבת הינה דוקטור לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, מרצה בחוג לניהול ארגוני שירות במכללה האקדמית הדסה, מחברת הספרים "זוגיות: מדריך למשתמש" ו"הורות ללא מסכות".

לקריאת המאמר באתר "ישראל היום"