דמיון ושוני בין הורה לילד

כבר מינקות ישנם הבדלים ניכרים בין תינוקות - כאלה שמפסיקים לבכות ברגע שלוקחים אותם על הידיים, אחרים ששוכבים רגועים בעריסתם, ואלה שדווקא מתאפיינים באנרגיה מתפרצת. מי הם אותם "ילדים קלים" שקל להורה להסתדר איתם? ילד שנתפס כ"קל" בעיני הורה מסוים אינו תמיד כזה באופן אובייקטיבי. לרוב מדובר בילד שמתאים להורה, לאופיו ולטמפרמנט שלו, שקל לאותו הורה לזהות בו מרכיבים משל עצמו, ומשום כך גם לדעת בקלות כיצד להתייחס אליו ולגדלו.
אם ילד נתפס בעיני ההורה כדומה לו, מוטב שהדמיון ביניהם יתבטא בתכונותיו החיוביות של ההורה, ולא בשליליות. הורה שרואה בילדו את החלקים השנואים, המוכחשים והמודרים של עצמו עלול להתבייש בו, לנטור לו טינה, לפתח כלפיו עוינות ואפילו לשנוא אותו.

ניקול, אמנית, 50, נשואה בשנית ואם לשתי בנות, חשה תערובת של כעס גדול וקרבה אינסופית לבתה הצעירה, שמזכירה לה מאוד את עצמה, לטוב ולרע: "הקטנה יותר דומה לי באובר-רגישות, כמעט לכל דבר. סף הרגישות שלה והרצון להצליח, ומצד שני לא להעז, לפחד. בעצלות שלה - דומה לי. יש בה משהו שבא לי לאסוף ולחבק. יש לי הזדהות הרבה יותר גדולה אתה, ומהצד השני - המון כעס... היא גם דומה לי פיסית. אותו חוסר אהבה לגוף שלה, זה שמתביישת בעור שלה, לא הולכת בבגד ים. כל מה שאני עברתי. לכן כל כך כואב לי עליה... היא שמיינ'לה כמו שאני הייתי בגילה, וגם בילדוּת לא הסתדרה, כמוני, עם הגוף שלה." ניקול חשה הזדהות כה גדולה עם בתה הקטנה, עד כדי טשטוש הגבולות ביניהן: "אני מאוהבת בילדה הזו, נורא קל לי לחבק ולנשק אותה. יש משהו בה שהוא אני."

מנגד, ניקול אינה חשה שותפות גורל, דמיון או קרבה דומה לבתה הגדולה, ומשום כך "גם קשה לי יותר להבין אותה, ואני גם כועסת עליה יותר." את התכונות הגרועות של בכורתה היא מייחסת לאביה, שממנו התגרשה, "לא עומדת בהבטחות, לא אחראית, מאחרת, אי-אפשר לסמוך עליה, ממש כמוהו."

בחינת הדמיון והשוני של ההורה לילדו מתחילה מוקדם, כבר אחרי הלידה. "הוא כל כך דומה לך", הוא משפט אופייני וחנפני משהו, לעתים אף תלוש מהמציאות, שאומרים להורה הטרי על תינוקו. נשים, על פי המחקרים, מקפידות לייחס לתינוק דמיון לאביו, בעיקר באוזניו, גם אם הן יודעות שהוא מופרך או מומצא. הטבע מצטרף למאמצי האם ודואג לכך שהדמיון בין התינוק לבין אביו הביולוגי, בעיקר בינקותו, יעלה על הדמיון שלו לאמו, מולידתו. מדוע כל כך חשובה לאבות הידיעה שילדם דומה להם? מחקרים העלו שהורים מקנים חשיבות גבוהה לדמיון של התינוק לאביו בשל מה שמכנים הביולוגים "ודאות באבהות". תינוק שיוצא מרחם אמו מעיד בהכרח על הקשר הביולוגי ביניהם, בעוד שלאבות אין כל הבטחה שהתינוק שנולד לבת זוגם הוא אכן יוצא חלציהם, בהתאם לאמרה העממית: Mama's Baby, Papa's Maybe. למעשה, במחקרים נמצא כי בממוצע 13 אחוז מהאבות בעולם המגדלים ילד שהם מאמינים כי הוא ביולוגית שלהם – טועים! אם כך, גברים חוששים בסתר לבם מגידול תינוק שאינו גנטית שלהם, בעוד שלנשותיהם יש אינטרס להבטיח שהם האבות האמתיים שלו. במחקרים נמצא גם כי רמת הדמיון הנתפסת בין הילד להורה משפיעה גם על מידת ההשקעה של ההורה בילדו, ומנגד על מידת האלימות שיפעיל כלפיו.

לדמיון הפיסי יתווספו עם הזמן מדדי השוואה אחרים, כמו ריח, טקסטורת העור, וכמובן - ערכים ותכונות אופי. פער בין ההורה לילד באפיונים חברתיים, בעיקר אלה הנוגעים ליחסי אנוש (כמו ביטחון עצמי ושיתוף פעולה חברתי), עלול לגרום להורים חוסר נחת ונטייה ללחוץ על הילד להשתנות. במקרים רבים הורים מרגישים קרבה גדולה יותר לילד שהם מחשיבים כדומה להם, וריחוק ואמביוולנטיות כלפי ילד שהם מרגישים כי הוא שונה מהם. ילד שאינו דומה להורה, ילד שדומה להורה בתכונותיו השליליות (המוכחשות), או ילד שמזכיר את בן הזוג בתכונותיו השנואות - כל אלה עלולים ליצור אצל ההורה רתיעה ולעתים אף עוינות.

שוני בין ההורה לילדו עשוי גם להיות יתרון גדול מבחינת הילד במקרים מסוימים. ישנם הורים שחשים דווקא קרבה והעדפה לצאצאם השונה מהם, בעיקר אם באופיו הוא משקף להורה את כל מה שרצה להיות - ואיננו. אם הילד ניחן בתכונות שההורה שאף אליהן, ואם הגשים את חלומותיו המוחמצים – הוא עשוי בהחלט ליהנות ממעמד מועדף. כך, למשל, מתוארת אהבתו של יצחק "החנון" לבנו בכורו, עשו, ילד הטבע היצרי: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב." (בראשית כה, כח)

עצות להורים

• שימו לב למה מרגיז אתכם בילד שלכם. פעמים רבות זוהי תכונה שיש בכם (גם אם אינכם מודעים לה או מתכחשים אליה)
• דמיון של ילד מסוים אליכם עשוי ליצור אצלכם העדפה כלפיו. נסו להיות מודעים לה ולשלוט בה (למשל – לא לפנק אותו יותר מאשר את אחיו או להרעיף רק עליו מתנות)
• נסו להימנע מלצפות מהילד וללחוץ עליו להיות כמוכם (למשל – חברותי ופתוח). כבדו את האופי והנטיות שלו
• מאידך – אל תצפו מהילד שדווקא יהיה שונה מכם ויגשים את חלומותיכם האבודים 
• לכל הורה עשויה להיות רתיעה זמנית מילדו. אך אם היא הופכת לקבועה – מומלץ לברר את מקורה ולטפל בה

הכותבת הינה דוקטור לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, מרצה בחוג לניהול ארגוני שירות ומדעי ההתנהגות במכללה האקדמית הדסה, מחברת הספרים "זוגיות: מדריך למשתמש" ו"הורות ללא מסכות".

לקריאת המאמר באתר "ישראל היום"