האח הגדול – הסוף?

השבוע הסתיימה עונה נוספת של תכנית "האח הגדול". עונה שהוגדרה על ידי "קשת" כעונת סיום ופרידה. במהלך העונה, הצופים הוזמנו להיזכר בנוסטלגיה במשימות מעונות קודמות ובדיירי הבית מן העבר. בשבוע האחרון אף מופצים סרטונים של "תעודות הזהות" של הזוכים במהלך כל העונות. ופתאום אנחנו יכולים להיזכר באנשים שהיו חלק מחיינו במהלך חודשים ארוכים, אנשים רגילים שנכנסו לבית עם המון מצלמות, ביחד עם קבוצה שלמה של אנשים כמוהם ואנחנו הוזמנו לבלות איתם (דרך המסך) יום יום וכל היום.

עכשיו כשאנחנו רואים את הסרטונים שהציגו אותם בפנינו לראשונה, כשרק התחילה העונה, התחושה היא כאילו היו בני משפחה רחוקים שלא פגשנו הרבה זמן או לפחות חברים מהתיכון: "הנה שפרה! כמה זמן לא ראינו אותה. מעניין מה היא עושה היום?...ואלירז, נראה כל כך צעיר...דווקא ג'קי כמעט לא השתנה...". סרטוני הפרידה הנוסטלגיים האלה מבהירים למה הרבה אנשים אוהבים לצפות בתכניות ריאליטי בכלל ובאח הגדול בפרט.

המשתתפים הם אנשים כמונו, חלקם מעין טיפוסים גנריים "כל ישראלים" שהיו יכולים להיות השכן, או האחות של החברה הטובה שלנו שנאלצים לשהות עם דמויות יוצאות דופן, מוחצנות או אלימות. התחושה אצל הצופים היא שאם רק היינו באים לאודישנים הרי אנחנו היינו יכולים להיות שם מעבר למסך, סגורים בבית בנווה אילן כשכולם צופים בנו. כצופים, אנחנו אמנם נשארנו לשבת בבית אבל אנחנו מוזמנים לנסות ולחשוב מה היינו עושים במקומם, איך היינו מסתדרים, עם מי היינו מתחברים, על מי היינו סומכים, איך היינו עומדים במשימות והכי חשוב איך היו "רואים אותנו בחוץ" כלומר, הצופים בבית.
הדיירים בבית האח הגדול הופכים להיות גם דיירים בביתנו שלנו, אנחנו אוהבים או שונאים אותם, נקשרים אליהם, מרגישים שאנחנו מכירים אותם היטב אבל גם יכולים להשפיע על גורלם. בידינו, הצופים, הכוח הכמעט מיתי לקבוע את מהלך חייהם, האם הם יישארו בבית או יגורשו ובעיקר האם בסיום העונה הם יהפכו לכוכבים לזמן קצוב או יקבלו קמפיין פרסומי.

האח הגדול כמו תכניות ריאליטי אחרות יוצרת עבור הצופים חוויה משתפת כפי שאף סרט או סידרה מתוסרטים לא יכולים לעשות. חוויית הצפייה הזו נחשקת על ידי הערוצים המסחריים שרוצים להושיב את הצופים מול הטלוויזיה בזמן השידור החי כדי שייספרו במדידת הרייטינג. הרי את תכניות האח הגדול לא רואים בצפייה נדחית, לאחר כמה ימים, אלה תכנים המשודרים בשידור חי ונועדו לצפייה בו זמנית. תכני האח הגדול שגם ספגו לא מעט ביקורת ציבורית במהלך השנים, נועדו ליצור באזז ברשתות החברתיות והמפיקים רוצים שהצופים יעלו תוך כדי השידור פוסטים בפייסבוק או ידברו עם חבריהם בוואטסאפ על אביחי ועל שרון גל. שיאהבו, שישנאו, שירחמו או ירכלו עליהם ובעיקר שירצו להמשיך לצפות בהם.

לאחרונה, הכותרות מבשרות שהרייטינג של האח כבר אינו גבוה כשהיה, אבל גם הרייטינג של הטלוויזיה כבר פחות מרשים מפעם וגם הצופים מזדקנים לאיטם מול המסך. למרות זאת, תכניות הריאליטי המובילות ובראשן האח הגדול מככבות עדיין ברשימת התכניות עתירות הרייטינג. לכן, זה לא באמת הסוף של האח הגדול וגם לא סופן של תכניות הריאליטי. המשדרים זקוקים להן והצופים אוהבים את חווית הצפייה המשתפת שהן יוצרות.

האח הגדול עוברת עכשיו לידי "רשת", הזכיינית המתחרה שמעידה על עצמה כי היא "מאמינה שהפריים-טיים של ערוץ 2 חייב לשמש חוויה טלוויזיונית מרוממת ומרגשת...בשל הצורך לגעת ולשקף את לב ההוויה [הישראלית] מתוך אחריות ומעורבות חברתית עמוקה". מסקרן מאוד לראות כיצד תיראה האח הגדול כשהיא נעשית מתוך מחויבות ואחריות חברתית, ואולי דווקא זה לא סופה של התכנית, אלא בכלל התחלה חדשה. קדימה רשת! תפתיעו אותנו.

הכותבת היא חוקרת טלוויזיה ומרצה בכירה בחוג לפוליטיקה ותקשורת, תקשורת צילומית ומדעי ההתנהגות במכללה