כשאמא בסביבה

אמא – האם קרה לך שנכנסת לחדר שבו שיחקו ילדיך בשלווה, ובשנייה שראו אותך (או דקה אחרי) הם התחילו לצעוק, לבכות ולהשתולל? אבא – האם קרה שאשתך ביקשה מהילד שיילך לישון, והוא סרב בצרחות וביללות, אבל כשאתה נכנסת לתמונה – הוא הלך למיטה כמו טטלה?

מחקר של המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת וושינגטון בקרב 500 משפחות מצא כי ילדים מתנהגים ב800% יותר גרוע כשאמם בסביבה מאשר כשהם עם כל אחד אחר, ובכלל זה אביהם, וזה עולה ל1600% כשהם מתחת לגיל 10. כשאמם בסביבה הם נוטים יותר לבכות, לצרוח, להשתולל, ליילל, ובאופן כללי לעשות מעשים קיצוניים שמעידים על היזקקות לתשומת לב שלילית. המחקר מצא עוד כי 100% מהילדים מצייתים יותר להוראות של אדם אחר שאינו אמם, אפילו כשההוראות ניתנות בקול לגמרי נורמלי. כדי להשיג תוצאה דומה מהילדים – האמהות צריכות להרים את קולן, ממש לצעוק. כל הילדים במחקר אגב היו מחונכים היטב ואינטליגנטיים והתנהגו יפה – עד ש...ראו את אמם. פול אולסן, אחד מהנחקרים, הופתע מהממצאים וצוטט בתגובה כאומר שעכשיו סוף סוף הוא מבין מדוע אשתו אינה מצליחה להשתלט על שלושת ילדיהם, בעוד שאצלו הכל פשוט.

המחקר מצא כי אפילו תינוקות צעירים בני שמונה חודשים שמשחקים בשמחה בחדר, ישנו לגמרי את התנהגותם כשאמם תיכנס אליו. ישנה סבירות של 99.9% לכך שהם יתחילו לייבב, לעשות את צרכיהם או לעורר בדרך אחרת את תשומת לבה המידית של אמם. אגב, לעשירית האחוז הנותרת אחראי תינוק קצר-רואי שלא שם לב שאמו נכנסה לחדר בעת הניסוי, אבל ברגע ששמע אותה – התחיל לזרוק דברים ודרש לאכול למרות שאכל רק זמן קצר לפני כן.
האם זה רק הצורך המולד של כל בני האדם לקבל תשומת לב אבסולוטית מאמם? יש הסוברים שהמחקר הוכיח גם כי ילדים אינם חשים צורך לשפר את תפקודם כשאמם בסביבה, ואהבתה מעניקה להם מעין בועה חמימה ומגנה. זה טוב? תלוי. מצד אחד – כל ילד זקוק להגנה ולאהבה הבלתי תלויה הזו, אבל יש המזהירים מפני תלות יתר של ילדים באמם, ומצביעים על כך שצעירים שעדיין כרוכים אחרי אמותיהם גם בגיל מבוגר – עלולים להיות מצליחים פחות מחוץ לחממה של הבית. קצת כמו חיה שנמצאת בכלוב ומקבלת בו מזון והגנה, אבל אינה לומדת כלל איך לצוד בעולם האמיתי שמחוצה לו.

תהליך האינדיבידואציה הוא חיוני לכל ילד. ילד שיגדל עם בעיית נפרדות – יסבול מכך במישורים רבים. לכן ההמלצות הן כאלה:

• אל תחששי לדרוש מילדך ולאפשר לו עצמאות גם אם זה אומר להתרחק ממנו קצת
• שחררי בהדרגה, ואפשרי לילד עצמאות המתאימה לגילו
• כשאת נפרדת מהילד או התינוק – הודיעי על כך ואל תיעלמי
• שדרי לילד שאת סומכת עליו שיסתדר לבד ושיעשה דברים בעצמו
• העבירי לילד מסר שמותר לו ליהנות מדברים שאינם כוללים אותך
• בדקי את עצמך – האם אכן הילד הוא שזקוק לך ותלוי בך ולא מוכן לשחרר, או שמא זו את שמתקשה בכך ומרגישה שלמה רק בזכותו
• נסי להימנע מ"שמירת סף אמהית", כלומר – הנטייה לחשוב שאת זו שיודעת הכי טוב איך לטפל בילד. למדי לסמוך גם על בן זוגך, מטפלת או כל אדם אחר שיידעו לטפל בילדך. 
• אל תחששי להציב גבולות לילד. הצבת גבולות ברורים אין פירושה חוסר אהבה. נהפוך הוא.

הכותבת הינה דוקטור לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, מרצה בחוג לניהול ארגוני שירות במכללה האקדמית הדסה, מחברת הספרים "זוגיות: מדריך למשתמש" ו"הורות ללא מסכות".

לקריאת המאמר באתר "ישראל היום"