מדוע חשובה הצטרפותה של קרן נויבך לתאגיד השידור הציבורי?

בשבוע החולף נרשמו עוד שתי נקודות ציון ביומן המסע המפותל של הקמת תאגיד השידור הציבורי. החשובה מביניהן היא ההודעה על הצטרפותה של העיתונאית קרן נויבך לשורות התאגיד והשנייה, אולי קשורה ואולי לא, היא חידוש האיומים של הפוליטיקאים על קיומו של התאגיד והתבטאויות על מאמצים לדחייה אפשרית נוספת של תחילת השידורים.

דרכו של תאגיד השידור הציבורי מאז הוקם, דווקא כיוזמה ממשלתית, קשה ומורכבת. מנהליו מתמודדים עם איומי הפוליטיקאים לפרקו ולדחות את מועד תחילת שידוריו, כפי שכבר קרה יותר מפעם אחת, והעיתונאים ואנשי המקצוע שגויסו לשורותיו נבחנים בזכוכית מגדלת על דעותיהם, השתייכותם הפוליטית והעדתית והלייקים שחלילה חילקו לפוסטים הלא נכונים בפייסבוק.

למרות כל הקשיים והמכשולים ובעיקר תנאי אי הוודאות בהם מוקם ארגון התקשורת שאמור להיות משמעותי ביותר בנוף התקשורתי, עשה התאגיד צעדים גדולים בשני כוונים מרכזיים לכינון שידור ציבורי. ראשית, נראה כי קברניטיו הצליחו לגייס אנשי מקצוע המייצגים קבוצות ומגזרים שונים ומגוונים בחברה הישראלית. שנית, אף כי טרם התחיל לשדר, השכיל התאגיד לייצר נוכחות דיגיטלית רעננה ומסקרנת בדמות סרטונים יצירתיים, פלטפורמה של פודקאסטים ותחושה של דיאלוג עם הציבור דרך הרשתות החברתיות.

גופי שידור ציבורי במקומות שונים בעולם כבר לא נקראים "שידור ציבורי" אלא "תקשורת ציבורית" מתוך הבנה שהשירות ניתן כיום לציבור לא רק באמצעות "שידור" אלא גם ואולי בעיקר ברשת, ברוח זו, חיוני שהתאגיד ימשיך להשקיע כוחות יצירתיים בפלטפורמות הדיגיטליות.
ההצטרפות של קרן נויבך לשורות התאגיד מחזקת אספקט נוסף וחשוב יותר של תקשורת ציבורית והוא יצירת סדר יום אחר, אלטרנטיבי לזה של אמצעי התקשורת המסחריים. תכניתה הוותיקה של נויבך עד כה ברשת ב', ובקרוב בתאגיד השידור, לא רק נקראת "סדר יום" אלא גם מנסה ומצליחה פעמים רבות להשפיע על סדר היום התקשורתי, הציבורי והפוליטי. התכנית מהווה סמל של שידור ציבורי שלא מתחשב בשיקולים של פופולאריות גם בנושאים בו היא בוחרת לעסוק וגם באופן בו היא מטפלת בהם.

נויבך לא מהססת לעמת אותנו המאזינים כמעט בכל בוקר עם נושאים שאולי היינו מעדיפים לא לשמוע עליהם כי הם מחרידים מדי או לתחושתנו לא נוגעים לנו. כך עשתה בנושא של האוכלוסייה החלשה והמודחקת ביותר של המאושפזים בבתי החולים הפסיכיאטריים כשעסקה שוב ושוב במקרים בהם נקשרו המאושפזים לתקופות ארוכות או הוחזקו בתנאים לא אנושיים של בידוד. דיירי הדיור הציבורי, זוכים גם הם בתכנית להזדמנות להשמיע ולתאר בקולם ובמילים שלהם את התלאות שהם עוברים מידי הרשויות, וכך גם הורים לילדים עם מוגבלות שלא נמצאה מסגרת חינוכית עבורם או תקציב להסעה שלהם למסגרת מרוחקת יותר ועוד רבים אחרים שלא הצליחו למצוא אוזן קשבת בשום מקום אחר.

באמצעי תקשורת מסחרי סביר להניח שנושאים אלה היו נחשבים כלא אטרקטיביים מספיק והעיסוק החוזר והלא מרפה של "סדר יום" באותם נושאים שוב ושוב, בוקר אחרי בוקר, היה נתקל במנהלים שוחרי רייטינג שהיו טוענים "טוב מיצינו". הרדיו הציבורי מאפשר לנויבך רגעים "לא רדיופוניים" בעליל אבל חשובים ומשמעותיים ציבורית. כך ניתן לעיתים לשמוע מרואיינים שבמקומות אחרים לא היו מועלים לשידור כלל כי הם לא רהוטים מספיק, העברית שלהם לא שוטפת או שהם בעלי מבטא מודגש. בסבלנות אין קץ מאפשרת נויבך למרואיינים למצוא לאט לאט את המילים שלהם כדי לתאר את הבעיה, את הקושי ואת הנסיבות, גם במחיר של דקות שקט בשידור או דיאלוג מגומגם.

עבודה עיתונאית כזו היא חשובה גם כי היא מצליחה לגרום לשיח ער ברשתות החברתיות אולם בעיקר כי היא יכולה לשנות את המציאות. כך מעידים אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש למשל, הטיפול התקשורתי בקשירות ובבידוד גרם לירידה במספר המקרים בהם עושים שימוש באמצעים קיצוניים אלה ולדיון מקצועי באמצעים חלופיים. בנוסף לכל אלה, צוות התכנית נותן במה לקשת רחבה של דוברים במגוון נושאי אקטואליה, חברה ותרבות ולא מוותר גם על מוסיקה טובה ומהנה.

בכדי להפיח בסטודנטים שלי לתקשורת, תקווה מחודשת במקצוע, אנחנו דנים תכופות בתכנית סדר יום כדוגמה לשידור ציבורי אמיץ, מעניין ואפילו מהנה ואני מזכירה להם כי תקשורת יכולה להשפיע על הסדר היום הציבורי ואפילו לשנות מציאות.

טוב עשה התאגיד שגייס את קרן נויבך לשורותיו אבל עוד יותר חשוב שיאמץ את הגישה שהיא מייצגת, גישה לפיה שידור ציבורי צריך להציב סדר יום אחר ולאפשר לנושאים ולאנשים להם אין גישה לאמצעי התקשורת בדרך כלל להישמע ולהראות.

הכותבת היא חוקרת תקשורת ומרצה בכירה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה ירושלים.

לקריאת המאמר באתר "הארץ"