מה חושף קו הרכבת אנה פרנק?

החלטת הנהלת הרכבת הגרמנית ״דויטשה בהן״ (Deutsche Bahn) לתת שמות לליין הרכבות המהירות החדשות (ICE4), לא היה זוכה ליחס מיוחד, אילולא החליטה החברה לבחור בשם– מתוך אלפי השמות שהוצעו לה–אנה פרנק. הכותרות בעיתונים בארץ ובעולם כתבו על מחלוקת, ועל ה״זעם בגרמניה״ שהחלטה זו עוררה. בין אם החברה תשנה את ההחלטה, ותבחר בשם אחר לצד שמות אחרים שנבחרו כגון; אלברט אינשטיין, קונראד אדנאוור, הנס וסופי שול – האם אפשר ללמוד מבחירות אלו בין היתר על הדרך בה מתמודדת גרמניה עם תוצאות הבחירות האחרונות והתחזקות הימין הקיצוני באירופה?

השם ״אנה פרנק״ עלה לאחרונה בעקבות הסטיקרים שהפיצו אוהדי לאציו עם תמונתה במדי רומא, כחלק מגילויי האנטישמיות והעוינות בין הקבוצות היריבות. הקשר בין המקרים מתבסס על העובדה שסיפורה של אנה פרנק ויומניה– מעבר להזדהות עם הקורבנות היהודים והנצחת השואה – הפכו לחלק מנכסי צאן הברזל במדינות אירופה. ככאלו, הם טעונים במשמעויות היסטוריות– אך גם אקטואליות– בזיכרון התרבותי. לכן השימוש בתמונה של הילדה או בשמה עורר תרעומת כה רבה אצל פוליטיקאים, אנשי תרבות ורוח, עד כדי כך שהתאחדות הכדורגל האיטלקית בתגובה החליטה לקרוא קטעים מיומנה לפני משחקי הליגה.

ללא ספק היה בהחלטת הרכבת הגרמנית, ממשיכתה של הרייכסבהן (Reichsbahn) בשירות הנאצים, לקרוא לרכבת על שם ילדה שהועברה ברכבות מאסמטרדם לאושוויץ, ומשם אל מותה בברגן בלזן, חוסר טאקט. רחובות, בתי-ספר, ספריות, מוזיאונים – מוסדות רבים מנציחים את אנה פרנק, כמו גם אישים אחרים, שנרצחו בשואה. אך משהו במראה המסילות, מוטיב שחוזר גם בסרטים כמו ״שואה״ של קלוד לנצמן, בתחנות הרכבת והקרונות העמוסים, הפך עם השנים מטאפורה לרצח עם.

הרי חברת הרכבת יכלה באותה מידה להנציח אירועים או אישים הקשורים להיסטוריה שלה עצמה במלחמה– עם זאת בחרה היא דווקא לא להתמודד, ובמקום זה, כחלק מהמיתוג של חברת הרכבות הגרמנית באירופה ושל גרמניה בעולם כולו, זו בחרה להתמקד דווקא בשמות של ״ידוענים״ וכאלו המסמלים את הטוב שיצא מגרמניה. דמויות שגילו סקרנות כלפי העולם, שנלחמו עבור סובלנות, שמסמלים אהבה או כאב חוצה גבולות, שעל אף סופם הטראגי של חלקם – חבים בתוכם עצמה והרבה אור. אלו הם לא רק הסמלים שגרמניה רוצה להעביר לעולם, אלא כיצד גרמניה רוצה לזהות את עצמה ולמתג את עצמה, ועם אלו ערכים היא רוצה שיזהו אותה, עדיין ולמרות ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות.

את השפעת תוצאות הבחירות אפשר לראות בכך ששיח הסובלנות והגזענות הפך להיות אחד מהשיחים הבולטים במדיה וברשתות החברתיות בגרמניה בשבועות האחרונים. תוך כדי בולט גם הניסיון להדחיק מהשיח הפוליטי הדומיננטי את הימנים הקיצוניים שעלו בבחירות האחרונות, ואף להמעיט בחשיבותם. אך תוצאות הבחירות רק העידו על מה שהתבשל בשוליים החברתיים בגרמניה עוד הרבה שנים קודם לכן, ועכשיו חדר גם למרכז. להמעיט בחשיבותם של אלו שאמנם לא ישבו בקואליציה – זאת טעות. כי גם כשאירועים, כגון זה של הרכבת או במגרשי הכדורגל, בסופו של דבר באים על פתרונם, אסור שאלו יהפכו להיות אבני הדרך בהתמודדות עם העבר הפשיסטי ועלייתם של הקיצונים בהווה.

מול האנטישמיות הגואה והגעזנות המתפשטת על האירופאים לפעול באופן נחרץ יותר, לא רק באמצעות חינוך כפי שנעשה עד עכשיו בבתי הספר, אלא גם באופן פרו-אקטיביות על מנת להביא לשינוי תודעתי עמוק. התעלמות וטשטוש הבעיות, רק יעצימו את אותה חולה. בנוסף, לא יוכלו הגרמנים להפיק תועלת מניסיון מיתוג מעין זה, כחלק מהדיפלומטיה הציבורית של גרמניה מפנים ומחוץ, אם בפועל, אותם ערכים ותפיסות, לא יקודמו באופן אקטיבי גם בשיח הפוליטי ולא יתקיימו במרחב הציבורי.

לסיום, אולי היה זה חוסר טאקט לשים את שמה של אנה פרנק על רכבת, ואך אולי היה בזה גם מין היופי, לדמיין, שהילדה שנלקחה מביתה, רק המשיכה והמשיכה לנסוע ברחבי אירופה, ולעולם לא הגיעה אל היעד ההוא הנורא.

לקריאת המאמר באתר "הארץ"