הרשמה אונליין
כניסת סטודנטים ומרצים
מה שווה האקדמיה אם אנחנו לא שולטים בה?
פרופ' אסא כשר הוא אקדמאי רציני ועתיר זכויות. אולם הקוד האתי שניסח הוא בעייתי מאוד ויש לגנוז אותו ממספר סיבות.
אוניברסיטאות ומכללות הן גופים השייכים באופן רשמי לחברה האזרחית. הן אינן גופים של המדינה. המדינה חייבת השכלה גבוהה בישראל לצרכי פיתוח ההון האנושי ופיתוח כלכלי ולכן היא מתקצבת חלקית את רוב המוסדות הללו. עובדה זו אינה מעניקה לשר החינוך סמכות להתערב בחינוך ברמת ההתנהלות בכיתת הלימוד. ברור לכל אדם שהמניע של השר בנט הוא ניסיון למשטר את הנאמר בכיתות. פרופ' כשר לא היה צריך לשתף פעולה עם היוזמה של בנט, ובטח לא בעת הזאת. היה נכון להותיר את העניין לאוניברסיטאות ולמכללות. לחלקן כבר יש קודים שכאלו וזוהי סמכותן הבלעדית.
ההגדרה של פעילות פוליטית במסמך היא בעייתית. לפי המסמך, מאמר זה וגילויי דעת נוספים שלי בנושאים אקטואליים, תוך ציון היותי חבר סגל בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה בירושלים, היא פעילות פוליטית. למעשה, לפי המסמך, כל פעילות שיש בה תמיכה או הסתייגות בנושא במחלוקת היא פעילות פוליטית. בתוך כך המסמך הזה הפך את התרומה של אקדמאים רבים לשיח הציבורי כפעילות פוליטית לא רצויה, שמזמינה סטודנטים שדעותיהם שונות להתחיל לפנות למנגנוני אכיפה להתלונן על עצם גילוי הדעת של המרצה. גם אם התלונות הללו לא יובילו לשום מקום, תיהיה להן השפעה מצננת על הנכונות של מרצים להיות מעורבים בשיח הציבורי בישראל. אין שום סיבה שאקדמאים ייאלצו להסתיר את השיוך האקדמי שלהם והרקע המקצועי שלהם על מנת להימנע "מפעילות פוליטית".
המסמך גם כולל התייחסות לנושאים שחורגים לחלוטין מכתב המינוי שקיבל פרופ' כשר. לדוגמה, המסמך מנסה להתוות גבולות לתחומי מחקר ואפילו למתודולוגיות המקובלות באותו תחום. הנחיה זו לוקה בחוסר הבנה של המגמות הרב-תחומיות באקדמיה. חוקרים, כמוני, שכותבים ואף מתגאים בפרסומים אקדמאים "מחוץ לדיסציפלינה" לכאורה עוברים על כללי האתיקה בנושא מחקר המופיעים בפרק ג'. עם כל הכבוד, חופש אקדמי מאפשר לי לחקור מה שאני רוצה, באיזה תחום שאני רוצה ולפרסם איפה שנראה לי נכון. שום קוד אתי לא ינחה אותי ואת עמיתיי בכך, רק שיקולים מקצועיים.
המסמך כולל הזהרות חוזרות ונשנות ("חבר הסגל ייזהר") שמא בדבריהם או התנהלותם של מרצים יהיה אפילו "מראית עין" של פעילות פוליטית, כולל שימוש בחומרים, מבנה הסילבוס, והמשקל היחסי שניתן לחומרים שבתוכו. כל ההנחיות הללו ייוותרו כאות מתה במקרה הטוב, ובמקרה הרע הן יהוו פתח לעתירות בלתי נגמרות של סטודנטים של "אם תרצו" ויעודדו סטודנטים למצוא "פעילות פוליטית" אסורה במקום שהיא כלל לא קיימת. להזהרות אלו אין שום מקום באקדמיה בישראל, אולי באקדמיה בסין.
