תסמונת הניכור ההורי

תסמונת הניכור ההורי (Parental Alienation Syndrome, PAS) הוא מונח שטבע הפסיכיאטר האמריקני פרופסור ריצ'רד גרדנר ב-1985 המתאר מקרה שבו בעקבות גירושי הוריו, הילד מתנכר בקביעות לאחד מהוריו (לרוב זה שאינו המשמורן) ודוחה קשר אתו, בגלל צירוף של כמה סיבות, ובראשן הסתה מצד ההורה השני. היא נפוצה בעיקר במאבקי משמורת קשים בין ההורים.

ההסתה עשויה לכלול, בין השאר, שטיפת מוח, הרחקה והגבלת מפגשים בין הילד להורה. בתסמונת זו הילד נוהג להעליב את ההורה המנוכר, לגנותו, להאשים אותו ואף להביע שנאה כלפיו. ניסיונות התקרבות של ההורה השנוא לילד נתקלים בתגובות של צרחות, קללות, יריקות ובעיטות. בדרגת חומרה קלה הניכור מתבטא בכעס חולף, ובדרגה גבוהה - בסרבנות קשר מוחלטת מצד הילד כלפי ההורה.

תסמונת הניכור ההורי יכולה להתרחש גם על רקע בגידה של הורה אחד באחר, או כאשר הורה יוזם מסיבה אחרת גירושין, בעיקר כשזה לטובת חיים עם בן זוג חדש. במקרה כזה עלול הילד לפתח נגד ההורה יוזם הגירושין יחס שלילי ולהטיח בו שהעדיף את האושר האישי שלו על פני שלמות המשפחה ואושרם של ילדיו. מנגד, ילד שישלים עם העזיבה של ההורה ואף יכיר בבן זוגו החדש, עשוי לזכות ביחס מועדף מצדו.

בשנות השמונים, כשנתבע המונח, ב-90 אחוז מהמקרים הנשים היו ההורה המנכר, והגברים - המנוכר. היום החלוקה בין גברים לנשים שווה. בתי המשפט בישראל הכירו במונח 'תסמונת הניכור ההורי' ועשו בו שימוש החל מאמצע שנות התשעים של המאה הקודמת במקרים של סכסוכי משמורת וסרבנות קשר קשה בין ילדים להוריהם. במקרים רבים התערבו בתי המשפט בהוצאת צו שיסדיר מפגשים בין ההורה המנוכר לילדו ובמקרים קיצוניים אף בצו להעברת המשמורת. במקרים אחרים, חייבו בתי המשפט את הצדדים בהליך טיפולי משולב. כך היה למשל בתמ"ש 4487-01-15 פלוני נגד פלוני, במקרה של אב שהסית את ילדיו נגד אמם עד שנקטו חרם נגדה, חייב בית המשפט את האב והילדים להתחיל בהליך טיפולי דחוף עם האם במטרה לעבד את רגשותיהם של כל הצדדים, ואסר על הילדים לחסום את התקשורת אמם אליהם בטלפון הסלולרי.

חשוב לדעת שלמערכת היחסים בין ההורים אחרי הגירושין השפעה גדולה על בריאותם הנפשית של הילדים ועל יכולתם להתמודד עם פרידת הוריהם. מאבק ממושך בין הורים עלול לגרום לנזק נפשי לילדים, למתח, ולצורך "לתפוס צד".

להורה שמתנכרים לו עשויה להיות לקות במסוגלות ההורית או שהוא ממילא מחפש תירוץ להתרחק מילדיו, אך לעתים קרובות מדובר בהורה שהיה לו קשר טוב עם ילדו, והוא כואב מאוד את כאב הפרידה. כזה, למשל, היה המקרה של נחמה, 74, ביולוגית בגמלאות, גרושה ואם לשני בנים בשנות הארבעים שלהם, שאת סיפורה הבאתי בספרי 'הורות ללא מסכות'. לפני יותר מ-30 שנה, כשבנה הצעיר דור היה בן 12, ניהל אביו, בעלה, רומן עם אישה אחרת מאחורי גבה של נחמה ובידיעתו של הבן, שגם נאלץ לשתף פעולה עם ההסתרה. יום אחד בעלה של נחמה עזב את הבית בפתאומיות, ולא רק שנטש, אלא גם לקח איתו את הבן, שמאותו היום לא דיבר עם אמו במשך שלוש וחצי שנים תמימות. כך מתארת נחמה את התקופה הקשה והארוכה שהותירה צלקות בנפשה: "הרגשתי חולה, פצועה, עלבון, השפלה, שקלתי 38 קילו. אכלתי רק כדי לחיות. לא רק שבעלי עזב עם בחורה צעירה, זה השפיל אותי עד הרצפה, אלא הבן הלך עם האבא, לא דיבר איתי." נחמה לא התייאשה, ולא היה יום שבו לא ניסתה לחזר אחרי בנה ולהשיבו אליה. רגשות מעורבים השתלטו על נחמה. מצד אחד, השתוקקות חסרת גבולות לבנה הרחוק, ומצד שני, כעס, מרירות, עלבון ותחושת בגידה עקב הנטישה הכפולה של בעלה ובנה. התחושות הקשות לא הרפו מנחמה עשרות שנים אחר כך, וכיום יחסיה עם דור ספוגים בתוקפנות, טינה, האשמות, ובעיקר - קור וריחוק.

עצות להורים

• נסו לא לחשוף את הריבים והמחלוקות ביניכם בפני הילד. נהלו את השיחות שלכם, ובעיקר את הריבים – מחוץ לטווח שמיעתו
• זה אמנם עשוי להיות מאתגר – אבל נסו להימנע מלבקר את ההורה השני באוזני הילד, ובוודאי שאל תסיתו את הילד נגדו ואל תנסו לסכסך ביניהם.
• זכרו – כל ילד זקוק לשני הורים אוהבים, וכל ילד רוצה לאהוב את שני הוריו. הסתה נגד ההורה השני עלולה לפגוע לא רק בהורה האחר, אלא גם בילד, ואפילו בכם.
• חשוב לאפשר לילד קשר עם ההורה הלא משמורן, בהתאם לנסיבות ולנכונות של ההורה. גם קשר חלקי או מפוקח עדיף על פני חוסר קשר.
• אם קיימת אצלכם במשפחה תסמונת הניכור ההורי וילדכם מחרים אחד מכם, חשוב לנסות לפתור את העניין בהקדם, לפני שיתקבע. רצוי לטפל בכל המעורבים – ההורה המחורם, ההורה 'המועדף', וכמובן – הילד.

לקריאת המאמר באתר "ישראל היום"