תסמונת העין היבשה – עדכונים ודרכי טיפול

תסמונת העין היבשה הינה אחת האבחנות הנפוצות שניתנות ע"י רופאי העיניים, ומהווה דאגה לבריאות הציבור בשל השכיחות הגוברת שלה באוכלוסייה. עפ"י הערכות שכיחותה של עין יבשה באוכלוסייה הכללית נאמדת בטווח של 17-22% בקרב נשים, ובין 11-16% בגברים, ויכולה להגיע אף למעלה מ-50% באנשים מעל גיל 70, בפרט במדינות בעלות אקלים חם כמדינת ישראל. 

התסמונת מוגדרת כהפרעה הנגרמת משילוב של גורמים סביבתיים ותורשתיים, ומתאפיינת בתחושות של אי-נוחות, גרד ושריפה בעיניים, המלווים בדמעת מוגברת, טשטוש ראיה, ועם אפשרות לנזק במשטח הקדמי של העין. במקרי יובש מתקדמים , עלול להיווצר נזק לתאי האפיתל העליונים של קרנית העין, להוביל לשריטות על הקרנית ולהצטברות משקעים אשר מלווים בתחושת כאב, טשטוש ראיה במרחק ובקריאה ולנזק מתמשך בתפקוד היומיומי.

בין גורמי הסיכון להופעה של תסמונת העין היבשה ניתן למצוא גיל מבוגר, מין נקבה, עישון, צריכת קפאין, שימוש בעדשות מגע, עבודה ממושכת מול מחשב, שימוש בתרופות כנוגדי דיכאון, אנטי-היסטמינים וגלולות, ומחלות כמו סוכרת (בעיקר סוג 2), דלקות פרקים, מחלת בלוטת התריס, מחלת גאוט ומחלות אוטואימוניות לדוגמה תסמונת ע"ש סיוגרן. גם היסטוריה של ניתוחי עיניים לעיתים מזוהה עם הופעה של יובש עיני, לדוגמה ניתוח לייזר להסרת משקפים, שעלול לגרום ליובש שלרוב יחלוף כמס' חודשים לאחר הניתוח, ובמקרים נדירים עלול להישאר כקבוע, או ניתוח להשתלת קרנית.

אבחנה של תסמונת העין היבשה מבוצעת ע"י בדיקה של איכות וכמות הדמעות בשתי דרכים: האחת היא בעזרת חומר צביעה של תאי אפיתל הנקרא פלורסין, אשר תחת אור כחול במנורת סדק, יאפשר לזהות תאי אפיתל פגומים בקרנית, ואת קצב שבירת השכבה השומנית של הדמעות המגינה מפני אידוין. במצבי יובש הנגרמים מליקוי בשכבה השומנית של הדמעות, השכבה המימית שתחתיה תתאדה או תזלוג אל מחוץ לעין, דבר שיגרום לתחושה מבלבלת של דמעות מוגברות, אשר הן למעשה תוצר של הפרעה באיכותן של הדמעות. דרך האבחנה השנייה, היא בעזרת בדיקה הנקראת שירמר. בדיקה זו נועדה לבדוק את קצב ייצור הדמעות, וזאת נעשה בעזרת הכנסת שני פסים של נייר מדידה לקצות העין, ובדיקת קצב ייצור הדמעות על פני זמן של 5 דקות.

ישנה דרך נוספת לאבחן תסמונת העין היבשה, שאינה בודקת את הסימנים בעיניו של המטופל, אלא דווקא בהתבסס על תחושותיו. כיום יש מס' שאלונים מקובלים בספרות המדעית ובקליניקות לדירוג חומרת היובש בעיניים על סמך הסימפטומים שמדווח עליהם המטופל במהלך ביצוע פעולות היומיום השגרתיות.

דרכי הטיפול בתסמונת העין יבשה מתבססים על מספר אפשרויות:

1. ראשית יש להמליץ על שתיה מרובה. נמצא כי שתיה מוגברת של מים בכל יום יש באפשרותה להעלות את קצב הפרשת החלק המימי של הדמעות מבלוטת הדמעות הראשית. 
2. הוספת אומגה 3 לתפריט היומי נמצא אף הוא יעיל בהפחתת תחושות של יובש. אומגה 3 ניתן למצוא בריכוז גבוה בדגי ים, בירקות עם עלים ירוקים או כתוסף תזונתי.
3. תחליפי דמעות הניתנים כטיפות, ג'ל או משחה. תרופות אלו ניתנות ללא מרשם רופא, וישנה עדיפות לנטילת דמעות מלאכותיות ללא חומר משמר, שזה נמצא כגורם לנזק משני לתאי אפיתל הקרנית. הטיפות גורמות לתחושת רעננות של העיניים, ניתן לקחת אותן מס' רב של פעמים ביום אך משך פעולתן הוא קצר מאוד. מאידך המשחות יעילות בזמן הישארותן על פני משטח העין בשל התכונה הצמיגית שלהן, אך עם זאת הן גורמות לטשטוש ראיה, ולכן ההמלצה היא ליטול אותן לפני השינה.
4. תרופות אנטי-דלקתיות כדוגמת סטרואידים ניתנות במקרים חמורים יותר. הן בעלות פעולה אנטי-דלקתית מקומית, אשר מצמצמת מאוד את הסימנים של היובש בקרנית ואת תחושות המטופל, אך לא מומלץ לקחתן לאורך זמן ממושך ויש להפסיקן בהדרגה, בהתאם להוראת רופא העיניים.
5. במצבי יובש מתקדמים יותר ניתן לקבל מרשם מרופא העיניים לתרופה המחלישה את מערכת החיסון באופן מקומי, כמו ציקלוספורין A. 
6. תחום טיפולי נוסף ליובש עיניים שצבר תאוצה בשנים האחרונות הוא חסימת פתח דרכי הדמעות. במקרים בהם תחליפי הדמעות והתרופות לא הקלו על תחושות המטופל ועל הסימנים בקרנית, ניתן לשקול חסימה זמנית של פתח דרכי הדמעות בעזרת פלאגים. הפלאגים מוזמנים בהתאם לגודל פתח דרכי הדמעות של כל מטופל, ומונחים ע"י רופא עיניים מומחי קרנית בלבד בפרוצדורה מאוד פשוטה. ניתן להניחם בפתח החיצוני של מעבר הדמעות, או בתוך צינורית הדמעות עצמה. מטופלים מדווחים על הקלה משמעותית ביובש בעקבות טיפול שכזה, אך החיסרון הוא שלרוב הפלאגים נופלים בטווח של חצי שנה ויש צורך בהחלפה תכופה שלהם. 
7. במקרים בהם הגורם ליובש הוא מחלה אוטואימונית כדוגמת תסמונת סיוגרן, או לאחר השתלת מח עצם, המלווים ביובש קיצוני בעיניים, ניתן לשקול טיפול בעזרת סרום עצמי. הסרום נלקח כפי שמבוצעת דגימת דם פשוטה, ולאחר מיהול מיוחד במעבדה, הסרום של המטופל ניתן לו כטיפות.
8. לאחרונה דווח גם על טיפול ביובש עיני בעזרת עדשות מגע סקלראליות. אלו עדשות מגע מיוחדות הניתנות במצבים של קרנית לא סדירה, והן אוגרות בתוכן מאגר של דמעות הנמצא באופן קבוע בין העדשה למשטח הקרנית. מאגר זה משאיר את הקרנית רטובה באופן קבוע. עדשות אלו דורשות התאמה מיוחדת ע"י אופטומטריסט מורשה, אך יש לזכור כי אלו דמעות שאינן משוחלפות בעין ולא כל המטופלים עם יובש מתאימים להרכבת עדשות שכאלו.

לסיכום, תסמונת העין היבשה היא מצב טורדני שעלול להוביל לנזק ממשי במשטח הקדמי של העין ובראייה. תוספי התזונה ותחליפי הדמעות ניתנים ללא מרשם, מומלצים ע"י אופטומטריסטים ורוקחים ומתאימים במקרים הקלים של היובש. אך כאשר מדובר במקרי יובש עקשניים יש להתייעץ עם רופא עיניים מומחה קרנית אשר יתאים את הטיפול לדרגת חומרת היובש, דבר אשר יאפשר הקלה משמעותית לחיי המטופל.

לקריאת המאמר באתר "מאקו"

* ד"ר הדס בן אלי היא מרצה בחוג למדעי האופטומטריה במכללה האקדמית הדסה ירושלים.