על "ברית הנישואים" מאת מישל ריצ'מונד

ברית הנישואים מאת מישל ריצ'מונד. 2018. ידיעות ספרים. מאנגלית: שמעון בוזגלו. 525 עמ'

הדבר המתמיה ביותר בספר עב הכרס הזה, הוא בעצם לב לבו, היסוד שעליו הוא נשען. בני הזוג ג'ייק ואליס מוצאים את עצמם יום אחד חברים בכת סודית ומסתורית שבמסווה אידיאולוגי מוזר – רומסת את כבודם ואת החופש שלהם, מחדירה בהם פחדים קיומיים, ומערערת את חייהם. הכת הזו דורשת מחבריה נאמנות מוחלטת וציות עיוור לשלל חוקים וכללים, שכולם רשומים בספר הברית, שהוא מעין התנ"ך שלהם, כשלכל חוק כזה מוצמד גם תג מחיר. המחיר על אי הציות הוא ענישה נפשית ופיסית כבדה, ובני הזוג מוצאים את עצמם חיים בפחד מתמיד, משקרים לראשי הכת ואחד לשני, ומנסים בכל כוחם להיצמד לחוקים. כשהם מנסים למרוד - הם נענשים בקיצוניות וללא רחם.

כל זה טוב ויפה כספר דיסטופי, שלמעשה מייצג נאמנה מציאות לא כל כך רחוקה מאתנו. לא חסרים כתות, ארגונים ואפילו דתות, שהחברים בהם נכנעים מרצון לרשימה אינסופית של כללים וחוקים, ששכר ועונש בצדם. אבל, וזה האבל הגדול, חברי הארגונים והתנועות הללו נכנסים אליהם מסיבה כלשהי. אם זה בגלל שהם נולדו לתוכם, לעתים בגלל שהם עברו שטיפת מוח, ובמקרים אחרים - בגלל שגילו עניין אישי עמוק ומתמשך באידיאולוגיה של הקבוצה.

לא כך פני הדברים בספר שלפנינו. בני הזוג הנשואים הטריים נשאבים לתוך כת 'הברית' בהינף יד, בין יום, רק בעקבות מפגש קצרצר עם אחד מראשיה, שהיה עד אז זר להם כמעט לחלוטין. הוא מוזמן לחתונה שלהם באופן מקרי על ידי האישה, ולכבודה הוא מעניק להם תשורה שתשנה את חייהם – את ספר הכללים של הכת שלו, את ספר הברית. האישה שהזמינה אותו לחתונתה והולכת לסבך את עצמה ואת בעלה היא לא פחות מעורכת דין מוצלחת, ובכל זאת היא חותמת על מסמכים משפטיים שמוגשים לה מטעם הארגון, מבלי להתעמק בהם אפילו, ושניהם, היא ובעלה יועץ הנישואים, קוראים בספר החוקים ומיד מתחילים ליישם אותם באדיקות.

פתחתי עם העניין הזה, מאחר שהוא מפריע למהלך הקריאה של הספר. כל השאר, ולו הדברים ההזויים ביותר שמתגלים לנו במהלכו, ניתנים ברובם לעיכול, בעיקר אחרי שהתרגלנו ליצירות דיסטופיות מורכבות ואפלות לא פחות כמו סיפורה של שפחה או ווסטוורלד. מאחר שהתנאי להיסחף לתוך הספר הוא להיכנס ביחד עם הזוג החביב הזה לתוך העולם הזר והמאיים שהם נשאבים אליו, מעיבה על התהליך התהייה מדוע הם עשו זאת מלכתחילה. ניכר שהסופרת מודעת לבעיה הזו, ומנסה לפתור אותה בדרכים גמלוניות ולא משכנעות. הם לא קראו את האותיות הקטנות של החוזים עליהם חתמו, הם התייחסו לכל העניין כמשחק, לאישה יש נפש הרפתקנית, הגבר רצה לקשור אותה אליו בדרך זו. תירוצים, נו. הספר מעלה היבט חשוב ומעניין של ציות לסמכות, אך אינו נענה לאתגר שהוא עצמו מציב, ולמעשה די זונח אותו. הוא מציג את הציות של הזוג לכת כעובדה מוגמרת, וממעיט לפענח את מקורותיו.

אמינות הסיפור והדמויות הראשיות שלו נפגמת, אם כן, כבר מראשיתו, אבל למי שמצליח להעלים מכך עין מחכה ספר מעניין ומעורר מחשבה. כת 'הברית' שאליה נשאבים הזוג שמה לה למטרה עליונה לשפר את חיי הנישואין של החברים בה ולגרום להם להיות נצחיים. אין לה אידיאולוגיות פוליטיות, לאומיות או דתיות, והיא גם לא בעד חופש מיני או ממבו ג'מבו רוחני כזה או אחר. זוהי בהחלט הברקה בכל הקשור לכתות ולחיים בכלל, וגם הצד החזק של הסיפור. ספר הברית, והכללים המוזכרים בו, כמו גם האירועים שמארגנת הכת והשיחות עם נציגיה, כולם נועדו למטרה הזו, ולמרות הדרך הקיצונית והאלימה שהארגון נוקט כדי להשיגה – הרי שהמטרה עצמה נאה. חברי הארגון מתחייבים למשל להגיע מוקדם הביתה מהעבודה, לצאת עם בן הזוג לנופש מושקע ומתוכנן מראש אחת לכמה חודשים, לפנק את בן הזוג על בסיס קבוע במתנות, במחמאות ובמכתבי אהבה, לנהל אתו תקשורת מכבדת ופתוחה וחיי סקס פעילים, ובאופן כללי – להתייחס אליו כאל הדבר החשוב ביותר בחייהם.

העצות והתובנות הזוגיות הבריאות הללו מקלות על עיכול העלילה הדיסטופית שהופכת לחולנית ואפלה מרגע לרגע. הן גם גורמות לקוראים לערוך רפלקציה פנימית על הזוגיות שלהם ולשאול את עצמם שאלות עליה. אך האם הארגון אכן מתעניין בזוגיות של חבריו, או שיש לו, כמו לארגונים מפוקפקים אחרים, אג'נדה סמויה ויצר סדיסטי במיוחד? הספר מותח, ללא ספק, והעובדה שהוא נכתב מנקודת מבטו של גבר מודע ורגיש, מטפל זוגי במקצועו ובעל רפלקציות עמוקות לגבי זוגיות בכלל ועל זו של עצמו בפרט – מוסיפה לו רבות.

לקריאת המאמר באתר "ישראל היום"

* ד"ר דריה מעוז היא מרצה בכירה במכללה האקדמית הדסה בחוג לניהול ארגוני שירות ובחוג למדעי ההתנהגות, מחברת הספרים "לדעת אהבה", "זוגיות: מדריך למשתמש" ו"הורות ללא מסכות".