האם מערכת הבריאות מאיימת לקרוס?

בשנים האחרונות מערכת הבריאות עומדת בפתחו של משבר, המאיים להביא לקריסתה. המשבר נובע מהמפגש הבלתי אפשרי בין יכולתה של מערכת הבריאות לספק שירותי רפואה ברמה גבוהה ובין מגבלות המדינה לממן שירותי רפואה אלו לציבור הרחב.

מלבד משבר מובנה כללי, הנכון לרוב המדינות בעולם (כולל ישראל), מתווספות למשבר בארץ כמה בעיות ארגוניות ניהוליות הייחודיות לה. בין השאר מאופיינת מערכת הבריאות בקשר הבעייתי הגלום בהסכמי תשלומים של הקופות ובתי החולים ובמורכבות תפקידו של משרד הבריאות כרגולטור וכבעלים של חלק מבתי החולים.

מורכבות מבנה מערכת הבריאות יוצר מצב אבסורדי בו אין אחידות אינטרסים בין הגורמים השונים בתוך המערכת וכך בתוך התנהלות בתקציב זעום, מתקוטטים הגופים השונים ביניהם מי ימשוך חזק יותר את השמיכה או במילים אחרות למי יהיה כסף לכסות את הזקנה במסדרון.

לאחרונה, ניחתה מכה נוספת על המערכת בדמות קיצוץ בתקציבי הבריאות על ידי האוצר שמשמעו, קריסה מידית ואף סכנת שרידות למערכת הבריאות הציבורית. מערכת זו גם ככה מתמודדת בתנאי תחרות לא שוויונית עם מערכת הבריאות הפרטית שתפסה תאוצה רבה בעשור האחרון, ומהווה גורם תחרותי חזק מאוד בשוק, המאיים על יציבות המערכת.

נדמה כי קיצוץ מתמשך והולך זה הינו חלק ממגמה רווחת בשנים האחרונות של משרד האוצר של מדיניות תקצוב בחסר של מערכת הבריאות.

במטרה להתמודד עם המשבר והקיצוצים יש לבנות תכנית מערכתית שבמרכזה יתקיים ניתוק משרד הבריאות מבעלותו על בתי החולים והפיכתו לגוף רגולטורי ללא אינטרסים ניהוליים כלכלים. זאת כמובן בד בבד עם חלוקת משאבים הוגנת במערכת הבריאות אשר תתאים לתכנית על כלכלית עם צפי ותכנון לשנים הבאות.

מעבר לכך, יש לייצר מנגנון מבני ארגוני של תיאום בין משרדי הממשלה האוצר והבריאות מהצד האחד ושיתוף פעולה עם הגורמים השונים בתוך המערכת כגון קופות החולים ובתי החולים, זאת כדי לייצר אחידות אינטרסים בין שני הצדדים ולמנוע מאבקים שרק הולכים ומחריפים כאשר יש מצב של קיצוץ תקציבי.

עלינו לזכור כי תקצוב בחסר הינו נדבך אחד נוסף בדרך להפיכת מערכת הבריאות הציבורית לחלשה ולא רלוונטית אל מול מערכת בריאות פרטית חזקה ומתפקדת, ונדבך נוסף בהגדלת אי השוויון וההוגנות במערכת הבריאות בכלל ובפרט בתקופות החורף שם אנו רגילים לראות את הזקנה במסדרון. כמובן- ללא שמיכה מתאימה.

לקריאת הכתבה שפורסמה באתר כלכליסט

**הכותבת היא ד"ר ליאור נעמתי שניידר, מומחית לניהול ושיווק מערכות בריאות, מרצה בחוג לניהול ארגוני שירות במכללה האקדמית הדסה.