האם עדיין יש לשמור ריחוק חברתי בבתי כנסת ומסגדים?

במדינת וושינגטון בארה"ב נפגשו 61 איש לאימונים של המקהלה. אחת מהם לא הרגישה טוב במשך שלושה ימים עם תסמינים של צינון. היא התגלתה כחולת קורונה ובשבועות אחרי המפגש 53 מהמשתתפים חלו בקורונה ושניים מתו.
האירוע מתואר בדו"ח של ה-Center for Disease Control and Prevention של ארה"ב.

אמנם נראה שהקורונה מאחורינו, אבל כדי למנוע התפרצות נוספת אנחנו צריכים לחזור בזהירות לשגרה ותוך הקפדה על ההנחיות. הדרישה הזו לא תמיד נראית הגיונית ומעלה תהיות - האם צריך לשמור על ריחוק חברתי בבית הכנסת כשבאותה עת כל הילדים משחקים ביחד בחוץ ללא מסכות, מתחבקים ונוגעים? התשובה הקצרה היא שכן, אבל חשוב להבין את הנימוקים.

בכתב עת המדעי היוקרתי Science, פורסם בשבוע שעבר מאמר שמנסה להסביר מדוע את הפער בין מקרים של הידבקויות רבות לבין מיעוט הידבקויות. המאמר מתאר מה משותף לאירועי super-spreader – אירועים שבהם יש אחוז גבוה של הדבקות. בחודשים מאז פרצה המגפה, רואים בכל העולם, בכל הדתות, שתפילות הם אירועי super-spreader: כלומר אם יש מישהו אחד חולה בקהל הרבה אנשים נדבקים (עד עשרות). המגיפה התפרצה באירועי תפילה בדרום קוריאה, במסגדים באירן ולצערנו גם בקהילות יהודיות ברחבי העולם: בתי קברות יהודיים בצרפת וניו יורק לא עומדים בעומס ואצלנו חולים רבים נדבקו בקריאות המגילה בפורים.

למה תפילות ומקהלות כל כך מסוכנות?
אנחנו לא יודעים לחלוטין אבל במאמר ב-Science העלו כמה השערות שנתמכות על ידי מחקר עדכני:

1. יש יותר פליטה של טיפות: אנחנו כל הזמן פולטים טיפות זעירות מהפה ומהאף. אם מישהו חולה, אפילו ללא תסמינים, הטיפות שלו יהיו מלאות וירוס. מחקרים מראים שאנו פולטים הרבה יותר טיפות כשמדברים מאשר כשסתם נושמים. מישהו שמדבר בכל רם פולט עוד יותר טיפות ושירה הכי גרועה – פולטים הכי הרבה טיפות (גם מקהלות הם אירועי super-spreader). מה קורה בבית כנסת?– קבוצה גדולה של אנשים מתפללים ושרים בקול רם – כמובן יש הרבה יותר פליטה של טיפות באוויר ממה שיש באוטובוס או בית קולנוע. בנוסף, כשנושמים ומדברים, הטיפות מגיעים למרחק של מטר אבל בשירה ודיבור בקול רם, הטיפות מגיעות יותר רחוק.

2. גברים נדבקים יותר ומתים יותר: בכל העולם רואים שבקרב גברים, ובעיקר גברים מבוגרים, גם רמת התחלואה וגם רמת התמותה גבוהות יותר מבשאר האוכלוסייה. ברוב בתי הכנסת בעולם, יש הרבה גברים מבוגרים, מה שמייצר מצע פורה להתפשטות של הווירוס.

3. ערבוב של קבוצות גיל מסכן אנשים מבוגרים: בבתי כנסת יש מצב יחסית נדיר של ערבוב בין קבוצות גיל שונות. מחקרים מראים שדווקא צעירים (20-30) הם נשאים של הווירוס ללא סימפטומים בשיעור גבוה, אבל המבוגרים חולים באופן קשה יותר ועלולים למות כשהם נדבקים.

4. יותר נדבקים בחדר סגור: נחזור לטיפות בסעיף 1 – באוויר בחוץ הטיפות עוברות מיהול (dilution) ויש פחות סיכוי להידבק. יש מחקרים שמראים שהחום וקרני UV של השמש הורגים את הווירוס. במקום סגור כמו בית כנסת יש ריכוז של הטיפות ללא אוורור – מצב שמגביר את הסיכוי להידבק.

* פרופ׳ אריאלה גורדון שאג היא ראשת החוג לאופטומטריה במכללה האקדמית הדסה ירושלים.

לדף הבית של החוג לאופטומטריה