נועה שנברגר ורננה בן-דוד, סטודנטיות מהחוג למדעי איכות הסביבה במכללה האקדמית הדסה, חקרו במסגרת פרויקט הגמר שלהן את מעיין ליפתא, וניסו לענות על השאלה - מה גרם לירידה בשפיעת מעיין ליפתא?

כחלק מהמחקר, בחנו הסטודנטיות את שפיעת המעיין בשתי תקופות- לפני ואחרי הבנייה העירונית המאסיבית שהחלה באזור המעיין עד שנת 1992, ולאחר שנה זו.

תוצאות המחקר מלמדות כי ישנה ירידה משמעותית בשפיעת מעיין ליפתא מאז שהחל הבינוי המואץ, ובשנים האחרונות ישנו הפסד משמעותי של אלפי מ"ק מים כל שנה במעיין. הפיתוח העירוני כדוגמת, אספלט ובטון, מכסים קרקע טבעית ובכך למעשה מונעים את חלחול המשקעים לתת הקרקע ומקטינים את שפיעת המעיין.

אחד הממצאים החשובים אשר מצאו נועה שנברגר ורננה בן-דוד במחקר שלהן- הוא שלמרות שהייתה ירידה בכמות המשקעים, עדיין הייתה ירידה מגמתית גבוהה יותר בשפיעת המעיין, ולכן לא ניתן לייחס את אותה ירידה בשפיעת המעיין רק לירידה בכמות המשקעים.

לקריאת הכתבה שפורסמה בעיתון ידיעות ירושלים (25.1.2019)

מעיין ליפתא. מתוך ויקיפדיה