הרשמה אונליין
כניסת סטודנטים ומרצים
מיהו הלקוח האמיתי של מוסד אקדמי?
בכל שנה נפתחת שנת הלימודים האקדמית בין השאר עם פרסום ממצאי סקר גדול של התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל העוסק במידת שביעות הרצון של הסטודנטים מאיכות ההוראה במוסדות. השיח סביב שביעות הרצון הינו תוצר של מציאות, בעייתית במידה מסוימת, שנובעת מהתפיסה של הסטודנטים הרואים עצמם כלקוחות.
פרופ' דן כספי שנפטר לאחרונה, כתב לפני מספר שנים: "כל מוסד מחזר נואשות אחרי סטודנטים, שהיו ללקוחות. וכידוע, הלקוח תמיד צודק! לכן, המרצים היו למשרתים שחייבים לרצות את הסטודנטים, לאמץ מדיניות של ניפוח ציונים ולו רק כדי לצמצם ולמנוע נשירה. שהרי כל נכשל וכל נושר שווה כסף, כמאה אלף שקלים במכללה לא מתוקצבת".
האם המאפיינים של הדורות הצעירים הם אלו שגרמו למוסדות אקדמיים להתייחס אליהם כאל לקוחות, או דווקא הייתה זו התחרות הקשה על הסטודנטים וריבוי המוסדות האקדמיים בישראל, אשר גרמו להם לפתח מערכי שיווק ושירות שיצרו יחסים של לקוח-נותן שירות?
את פרדוקס הביצה והתרנגולת לא ניתן להכריע. אולם, לתפיסתי הדבר היחיד שברור הוא שהתוצאה אינה רצויה. תואר אקדמי טומן בחובו השקעה ומאמצים רבים מצד הסטודנטים והם אינם זכאים לו אך ורק בשל העובדה ששילמו שכר לימוד. למוסדות יש מחויבות עצומה כלפי הסטודנטים שלהם, אך לבטח לא מדובר במחויבות של ספק שירות ללקוחותיו. מדובר כאן בהליכה משותפת, לא קלה ולעיתים אף מפרכת, להשגת המטרה- השכלה אקדמית איכותית. נשאלת השאלה - אם הסטודנטים הם שותפים ולא לקוחות, מיהו הלקוח האמיתי של המוסדות להשכלה גבוהה?
הלקוח האמיתי שלנו הוא הבוגר והאיכות של התואר האקדמי נבחנת בשביעות הרצון שלו. הוא זה שיידע לספר אם קיבל את כל הכלים הנדרשים להמשך החיים המקצועיים או האקדמיים שלו. הכלים הללו אינם כוללים אך ורק את היכולת למצוא תפקיד ראשון בתחום אותו למד, אלא גם כלים ויכולות הנדרשים ללמידה לאורך החיים, בעולם משתנה של אי ודאות, בעולם שבו אין לנו מושג אם יתקיימו בעתיד תחומי העיסוק המוכרים לנו כיום, וכיצד הם ייראו.
היבט נוסף בהקשר זה טמון בתפקיד שלנו כמכללות. המכללות הוקמו כדי להנגיש את ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיות רחבות ככל שניתן. הבוגר יהפוך בסופו של דבר ללקוח מרוצה, אם הוא יצליח לשפר את מצבו לטווח הארוך מבחינה כלכלית וחברתית, גם אם הוא בא מרקע סוציו-אקונומי נמוך יחסית ורקע השכלתי דל יחסית.
טוב יעשו בהתאחדות הסטודנטים אם יסקרו את שביעות הרצון של בוגרי האקדמיה. הבוגרים מצויים בעמדה אמיתית ונטולת אמוציות המתאימה להעיד על איכות ההשכלה אותה קיבלו, על הרלוונטיות שלה, בין אם לשוק העבודה ובין אם לתארים מתקדמים. ההצלחה של הבוגרים היא המטרה שלנו המוסדות, מהות הקיום שלנו. בין אם הם המשיכו בלימודים מתקדמים ובין אם הם הפכו לעצמאיים, יזמים או שכירים שתורמים למשק, רק הם יכולים להעיד על איכות התואר האקדמי, אותו רכשו לא בכסף, אלא בעבודה קשה ובהשקעה של כל יכולתם האינטלקטואלית.
כפועל יוצא של תפיסה זו, גם המוסדות האקדמיים חייבים לחזור לאותו לקוח, לאותו בוגר, ולדלות ממנו מידע על איכות התואר אותו למד והרלוונטיות שלו. חשובה לא פחות הלמידה מהבוגרים אודות התכנים והכלים שיש להעניק לסטודנטים של היום כהכנה ל"חיים האמיתיים". אם נקפוץ צעד אחד קדימה, הרי שהמוסדות האקדמיים צריכים להוות עוגן מקצועי אליו יחזרו ויתחברו הבוגרים מספר שנים לאחר קבלת התואר, כדי לקבל הכשרות וקורסים שמתכתבים עם אותו מקצוע בו הם עוסקים ואותו הם למדו, אשר התפתח והשתנה לאורך הזמן.
