קניית משקפים באינטרנט לעומת רכישה בחנויות
בעולם שחשוף לאינטרנט בכף היד, כמות המוצרים שנרכשת בחנויות מכוונות הולך וגדל. בשנת 2015 כ6% מכלל המשקפים בעלי מרשם אופטי באנגליה נרכשו באופן מכוון (אונליין) . מספר הרכישות האינטרנטיות של משקפי ראיה במגמת עלייה. לכן חשוב לבחון את איכות המשקפים שנרכשים באינטרנט , לעומת משקפים שנרכשים בחנויות אופטיקה.
במחקר שפורסם ב-2016 בירחון המדעי והמבוקר Optometry and Vision Science הושוו משקפים שנרכשו באינטרנט למשקפים שנרכשו בחנויות אופטיקה באנגליה ב12 משתתפים בעלי מרשם נמוך עד בינוני, 11 משתתפים בעלי מרשם גבוה, ו10 מרכיבי מולטיפוקל. המשקפים הושוו מבחינת עדיפות סובייקטיבית של המרכיבים. בנוסף נבדקו תקינות המשקפים מבחינת נכונות המרשם ועמידה בתקן הבינלאומי iso 21987 שפורסם ב2009 ואיכות עדשות משקפים.
תחילה, החוקרים ערכו חיפוש בחמישה מנגנוני חיפוש מקובלים (כגון: Yahoo, Bing, Google) והוציאו מהחיפוש "הזמנת משקפיים באינטרנט" את 15 האתרים הראשונים ששמם הופיע ושהיו בעלי נציגות (משרדים) באנגליה. את פציינטים סווגו באופן אקראי לחמישה מתוך ה-15 אתרים והם התבקשו לרכוש זוג משקפיים לפי העדפתם מחמש חנויות אינטרנטיות וחמש חנויות רחוב (ביניהן לפחות שתי רשתות גדולות ואחת פרטית). חנויות הרחוב נבחרו בהתאם להעדפת הפציינט. צוות שהיה עיוור למשתתפים ולכל הניסוי קיבל את כל זוגות המשקפיים והוריד מהם את שמות החנויות וכל סימן מזהה ושם את כל הזוגות בנרתיקים זהים וחסרי פרטי זיהוי. אותו מרשם משקפיים שימש את המשתתפים גם ברכישה האינטרנטית וגם ברכישה בחנות.
המשתתפים התבקשו להרכיב כל זוג למשך שלושה ימים ולפחות שעתיים בכל יום. לאחר הרכבה של שלושה ימים, המשתתפים מילאו שאלון סובייקטיבי שדירג את חווית השימוש ואיכות המשקפיים והראייה במשקפיים. לאחר שהרכיבו כל זוג משקפיים מבין עשרת הזוגות למשך שלושה ימים, חזרו המשתתפים לבדיקה אחרונה באוניברסיטה, שם חוקרים עיוורים למחקר בחנו את איכות העדשות, העמידה בתקן האופטי הבנילאומי, ומיקום המרכז של האישונים במשקפיים לעומת מרכז העדשה האופטית.
יש לציין כי למרות המאמצים להוריד סממני זיהוי מהמשקפיים שנרכשו, הזוגות לא היו זהים. לכן היתה הטייה בתוצאות השאלונים במידה וצרכן זכר בדיוק איזה זוג נרכש בחנות ספציפית.
מבחינת העדפה סובייקטיביות המשתתפים העדיפו את המשקפים של החנויות. 79% אמרו שלאור נסיונם, הרכישה הבאה שלהם תהיה מחנות רחוב ולא מהאינטרנט. מבחינת עדשות מולטיפוקליות, 11 מתוך 48 מולטיפוקל שנרכשו אונליין לעומת 3 מתוך 47 שנרכשו בחנויות נדחו על הסף על ידי המשתתפים שטענו שאינם יכולים להרכיבם כלל.
באופן כללי, מבין כל זוגות המשקפיים שנרכשו 43 זוגות משקפים שנרכשו באינטרנט (30%) לעומת 15 זוגות משקפים שנרכשו בחנויות (10%) נפסלו על ידי המשתתפים כי לא נראו טוב או לא התאימו לפנים. בנוסף כמות זוגות המשקפים שנחשבו לא מתאימים מבחינת התאמה לפנים , מראה, ומרכוז מיקום מרכז העדשות ביחס למיקום אישוני המשתתפים הייתה גדולה יותר באופן מובהק סטטיסטי במשקפים שנרכשו באינטרנט לעומת החנויות .
ב- 28 משקפיים (מבין כל הזוגות) שנרכשו באינטרנט לעומת 11 שנרכשו בחנויות מרכז העדשות סטה ממיקום אישוני המשתמש. משמעות הסטייה הינה השפעה פריזמתית שגורמת לפציינט לטעות במיקום המדויק של עצמים במרחב. לממצאים אלו חשיבות בייחוד של תופעות לוואי של מרכיב המשקפים במיוחד כשמדובר במולטיפוקל. תופעות הלוואי כוללות כאבי ראש, חוסר נוחות וטשטוש. התאמה לא נכונה יכולה לגרום לבעיות יציבות באוכלוסיה מבוגרת ולכן משקפים שאינם מתאימים יכולים להגביר את הנפילות ואובדן שווי משקל.
היתרון היחידי של המשקפים שנרכשו באינטרנט היה המחיר שהיה זול מאלו שנרכשו בחנויות אופטיקה.
למרות שהשתתפו במחקר 43 משתתפים, כל אחד רכש סה"כ עשרה זוגות (חמישה מחנויות רחוב וחמישה מחנויות מכוונות). כלומר, ההערכה נעשתה על 430 זוגות משקפיים. מספר גדול מאוד. בנוסף כל הממצאים שפורסמו במחקר היו מובהקים סטטיסטית.
מחקר דומה נערך בארה"ב ופורסם בירחון המדעי המבוקר Optometry בשנת 2011. שם הוערכו 154 זוגות משקפיים שנרכשו על ידי 10 משתתפים בעשרה אתרי אונליין. מכל אתר נרכשו שני זוגות. 28.6% לא עמדו בתקן האופטי ו-23% לא עמדו במבחן שבר. עם זאת, לא נערכה השוואה למשקפיים שנרכשו במקביל בחנויות כפי שנעשה במחקר שנערך באנגליה ושפורסם ב-2016 וכן המדגם היה מצומצם.
החוקרים שערכו את המחקר הינם מרצים בבית הספר לאופטומטריה באנגליה ומציינים כי לא קיבלו מימון מאף רשת חנויות או יצרני משקפיים או עדשות אופטלמיות אך כי עצם העובדה שהינם חלק מפקולטה לאופטומטריה עלולה היתה להשפיע על האובייקטיביות שלהם.
חשוב לציין שלמרות שהיתה העדפה מובהקת לחנויות רחוב, ישנן זוגות משקפיים שנרכשו באופן מכוון וענו על דרישות התקן והיו לשביעות רצון הרוכשים.
כותבות המאמר: ארזה פרוכטר, אופטומטריסטית, חברת ועד מועצת האופטומטריסטים ובוחנת במשרד הבריאות. ד"ר ליאת גנץ, אופטומטריסטית וראש התוכנית ללימודי תואר שני במדעי האופטומטריה והראיה במכללה האקדמית הדסה, ירושלים.